ת"א 52373-05-10

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם שכירות לבניין שנחתם בין התובעת, אקווה יצירות בע"מ, לבין הנתבעת, מאפיית אילת בע"מ, בשנת 2006. התובעת התכוונה להשתמש בנכס המושכר לצורך ניהולה את עסקי העיצוב, השיווק והמכירה של פריטי ריהוט ותאורה ייחודיים ויוקרתיים. אחד השטחים בנכס המושכר, המכונה "האולם", היה אמור לשמש כאולם התצוגה ומרכז המכירות של התובעת. עם זאת, התובעת גילתה כי רצפת האולם אינה יכולה לעמוד בעומס הנדרש לשם כך, מה שהוביל לחילוקי דעות בין הצדדים באשר לאחריותם על פי הסכם השכירות. התובעת טענה כי הנתבעת, כבעלת הבית, אחראית להכנת הרצפה כך שתעמוד בכושר ההעמסה הנדרש ותבעה פיצוי בגין נזקים שנבעו מההפרה הנטענת של הנתבעת. מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת בדקה את הנכס וקבעה כי הוא מתאים לצרכיה, לרבות רצפת האולם. לטענת הנתבעת, הסכם השכירות חילק את האחריות לשיפוץ הנכס, והתובעת הייתה אחראית להתאמת הרצפה לצרכיה. בנוסף, הנתבע טען כנגד חובות לכאורה בגין דמי שכירות שלא שולמו ועבודות שבוצעו בנכס. בית המשפט בחן את הסכם השכירות, את נסיבות התהוותו ואת התנהלות הצדדים. נמצא כי התובעת הייתה מודעת למצבו המוזנח של הנכס והסכימה להשקיע סכומים ניכרים בשיפוצו. דמי השכירות שנקבעו לקומה הראשונה, בה שכן האולם, היו נמוכים משמעותית מתעריף השוק, דבר המשקף את אחריותה של התובעת להתאמת החלל לצרכיה. בית המשפט פירש את הסכם השכירות וקבע כי התובעת אחראית להגדלת קיבולת ההעמסה של רצפת האולם. עוד נקבע כי הנתבעת לא הסתירה כל מידע על מצב הנכס וכי התובעת הייתה מודעת לפתחים ברצפה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעת לא ייעדה את האולם כאולם תצוגה ואזור מכירות במהלך המשא ומתן, והנתבעת לא הייתה מודעת לכוונה זו. באשר לנזקים, קבע בית המשפט כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בהפסדיה הנטענים. חוות דעת המומחה שהציגה התובעת נמצאה כבעלת פגמים משמעותיים, והתביעה לאובדן רווחים התבססה על ספקולציות והשערות. לאור ממצאים אלה, דחה בית המשפט את תביעת התובעת, ולא מצא כל הפרת חוזה על ידי הנתבעת. גם התביעה שכנגד נדחתה, שכן הנתבע לא הצליח להוכיח את החובות הנטענים. בנוסף, בית המשפט הורה לתובע לשלם הוצאות לנתבעת בסך 50,000 ₪, בהתחשב בדחיית התביעה והתביעה שכנגד.