ת"פ 15922-02-21

תקציר

בית המשפט שקל את קבילות הסרטון כראיה בתיק שבו מעורבים שני נאשמים שהואשמו בהתעללות בכלב. הסרטון, שתיעד את האירוע המדובר, צולם על ידי קטין שחשש להעיד, מה שהוביל את בית המשפט לבחון את הנסיבות שבהן ניתן לקבל סרטון כזה ללא עדותו של מי שצילם אותו. סקירת הפסיקה הצביעה על מגמה של גמישות רבה יותר בהתרת ראיות מוקלטות או מצולמות, תוך התמקדות במהימנות ההקלטה ובזיהוי הדוברים או המצולמים. גישה זו, המועדפת במשפט האנגלו-אמריקאי המודרני, נותנת עדיפות לבחינה מהותית של ראיות תוך חתירה תחת היישום הקפדני של כלל הראיות הטובות ביותר. במקרה זה, שני הנאשמים אישרו את נוכחותם בזמן ובמקום האירוע והכירו בנכונות הסרטון, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי הוא קביל כראיה. השופט הדגיש כי אף שקבילות הסרטון נקבעה, משקלו כראיה ייבחן במהלך הכרעת הדין. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, כאשר המזכירות הונחתה לשלוח העתק לבא כוחם.