ת"א 3237/01

תקציר

התובעת, חברה ציבורית ישראלית, הייתה הבעלים של חלקת אדמה גדולה במזרח ירושלים שהופקעה על ידי ממשלת ישראל בשנת 1991 לטובת הקמת שכונת מגורים חדשה. התובע תבע את הנתבע, משרד האוצר, לפיצוי גבוה יותר ממה שהוצע, בטענה כי שווי הקרקע גבוה בהרבה מהערכת הממשלה משום שהיא מוכנה לבנייה מיידית של שכונת מגורים גדולה. טענת התובע התבססה על הטענה כי הקרקע הוגדרה כראוי, הייתה בעלת תשתיות וזכתה לתמיכה של הגורמים הממשלתיים הדרושים. הנתבע טען כי הקרקע סלעית, תלולה ובלתי נגישה, ודורשת פיתוח תשתיות נרחב ושיתוף פעולה של בעלים רבים, מה שהופך אותה למעשה לבלתי אפשרית לפיתוח ללא הפקעה. בית המשפט הסכים עם הנתבע, וקבע כי הקרקע הייתה חסרת ערך במהותה טרם ההפקעה, וכי הפיצוי שהציעה המדינה היה סביר. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעת לא התנהלה בתום לב, שכן ניסתה להסתיר עסקאות מקרקעין רלוונטיות ועיכבה שלא לצורך את הליך קביעת הפיצויים. לפיכך, נדחתה תביעת התובע לפיצוי גבוה יותר, והתובע חויב לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעת.