ה"פ 40161-02-18

תקציר

התובע, מריליוס, והנתבעים, מרים וישראל סגל, חלקו על הבעלות בנכס מסוים. מריליוס טען כי רכש את הנכס מהנתבעים, ואילו הנתבעים טענו כי מריליוס רכש רק את המשכנתאות על הנכס ולא עמד בהסכם מכר. עוד טענו הנתבעים כי מספר הליכים משפטיים – תביעת ביניים, תביעת כחול אדום וערעור לבית המשפט העליון – קבעו כי מריליוס זכאי רק למשכנתאות ולא לנכס עצמו. בית המשפט העדיף את עדותו של מריליוס ואת עדותם של העדים מטעמו, וקבע כי מריליוס אכן רכש את הנכס ולא רק את המשכנתאות, וכי עדותם של הנתבעים לוקה בחוסר אמינות. בית המשפט בחן את טענותיהם המקדמיות של הנתבעים – לרבות השתק, השתק שיפוטי וכלל ההדחה – ודחה אותן, תוך שהוא מציין כי ההליכים הקודמים לא הכריעו בסוגיית הבעלות. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי מריליוס לא התקשר עימם בהסכם מכר, ומצא ראיות רבות לכך שחיים ביאליסטוצקי פעל בשם הנתבעים וכי הם לא יכלו להתחמק מההסכם בעילה של מצג בלתי מורשה. כמו כן, בית המשפט קבע כי תביעת הביניים ותביעת הכחולים האדומים לא יצרו תקדים משפטי בנוגע לבעלות על הנכס, כפי שנטען על ידי מריליוס. בית המשפט הגיע למסקנה כי מריליוס רכשה את הנכס מהנתבעים, אך הבהיר כי פסק הדין לא קבע את תנאי הסכם המכר או התשלומים, והותיר את הדברים להכרעה בהליך נפרד במידת הצורך. הנתבעים חויבו לשלם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו של מריליוס, והעיכוב הקיים בהליכי ההוצאה לפועל הוארך עד ליישוב יתר המחלוקות.