תמ"ש 49123/03

תקציר

הסוגיות המרכזיות במקרה זה הן כפולות; ראשית, בקשת התובע הקטין להסיר צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא על ידי אביו, כמו גם הארכת דרכונו, ושנית, תביעת אביו להעברת משמורת. הקטין, כבן 14, הגיע לישראל מקנדה - שם התגורר עם אמו - כדי להאריך את דרכונו, אך אביו, עמו יש לו יחסים מתוחים, הוציא צו עיכוב יציאה מהארץ והגיש בקשה למשמורת. על בית המשפט להחליט האם טובת הקטין היא להיענות לרצונו ולשוב לקנדה, או להעניק לאביו משמורת. אנשי מקצוע טיפוליים ממליצים על הראשון, תוך ציון בגרותו של הקטין, רצונו העצמאי ורצונו העז לחזור לקנדה, תוך ציון היחסים המתוחים בין האב לבנו. האב טוען כי הרחקתה הבלתי חוקית של האם את הקטין לקנדה הופכת אותה למשמורנית בלתי כשירה, אך על בית המשפט לקבל החלטה המבוססת על טובתו וזכויותיו של הקטין, אשר במקרה זה מעדיף לחזור למשמורת אמו. פסק הדין מדגיש גם את חשיבות השמירה על קשר עם אביו, אך מציין כי תגובותיו של האב עצמו מעכבות זאת. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת הקטין, מבטל את צו היציאה מהארץ ודוחה את תביעת המשמורת של האב, ומאפשר לקטין לחזור לקנדה. הדרכון יהיה בתוקף עד הגיעו של הקטין לגיל 18, וניתן יהיה להאריכו אם תוגש ותאושר תכנית ביקורים. האב מצווה לכסות את כל ההוצאות הקשורות לחוות דעת המומחה.