ב"ש 768/08

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה משום שזכותם של המבקשים להוצאות הגנה ופיצויים אינה מוקנית במקרה זה. הנסיבות אינן מתיישבות עם הדרישות הקבועות בסעיף 80(א) לחוק העונשין. המשיב סבור כי היו די ראיות להעמדתם לדין של המבקשים – לרבות הצהרת המתלונן, עדי ראייה ומסמכים רפואיים – והעדים היו מהימנים. לא התעלמו מכל ראיה מזכה וזיכוי המבקשים התבסס על הערכות המהימנות של בית המשפט. עוד טוען המשיב כי אין בטענות המבקשים כל התייחסות לנסיבות מיוחדות המצדיקות פיצוי, והתנהלות ההליך הפלילי לא היוותה סבל חריג. המבקשים לא נעצרו ומשך ההליכים נבע ממותו של השופט ולא מרשלנות כלשהי מצד המשיב. זאת ועוד, טענות המבקשים בדבר עוגמת נפש ופגיעה בשמם הטוב אינן תקפות, שכן החקירה והתביעה התנהלו כראוי. השופט מסכים עם הערכת המשיב ומגיע למסקנה כי היה יסוד סביר להעמיד לדין את המבקשים, והראיות שהוצגו בפסק הדין אינן תומכות בתביעות המבקשים לפיצויים. טענות המבקשים בדבר היעדר עילה סבירה להעמדתם לדין נדחות, שכן טענת התביעה התבססה על עדויות עדים מהימנות לכאורה. עוד מדגישה השופטת כי פסק הדין בעניין מקמילן אינו מחייב וכי לא היו נסיבות חריגות המצדיקות פיצוי במקרה זה. לפיכך, הבקשה להוצאות ביטחון ופיצויים מאוצר המדינה נדחית.