ע"א 22426-04-14

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את ערעורו של המערער, בקובעו כי הראיות הנוספות שהוצגו אינן תומכות בטענתו. בית המשפט חזר ואישר את ההחלטה הקודמת לפיה אין ראיות לכאורה המצדיקות מתן רשות להתגונן. חרף טענות לזכויות חדשות ביחס למתחם עתידי, אין למערערת זכויות לגיטימיות במקרקעין או בנכס הקיימים. ההסכמים שסיפק הצביעו על מודעות לכך שלא נרכשו זכויות חוקיות בקרקע, וכל זכות כזו לא נרשמה או הוכרה רשמית. יתר על כן, נמסר למערער כי כל פיצוי מהריסה לא יהיה שלו. בית המשפט ציין כי למערער אין זכויות בעלות או חכירה שיאפשרו לו להחזיק בנכס. כל טענה בדבר הבטחות שלטוניות או הסדרת החזקה בלתי חוקית חייבת להידון בנפרד, ולא בהליך זה. בקשתו המאוחרת יותר של המערער לעכב את מתן פסק הדין כדי להצטרף לתביעה תלויה ועומדת אחרת נדחתה, שכן היא מיותרת ולא תמנע ממנו להגיש תביעה עצמאית. בית המשפט הדגיש כי יש להמשיך בפינוי, שכן הוא קריטי להבטחת תביעות דיור חלופי, והאופי העסקי של הנכס מחייב פעולה מיידית. לפיכך, הוטל על המערערת להתפנות עד ליום 30.11.2014. אם הפינוי הוא בזמן ומרצון, עלויות משפטיות מופחתות מוחלים; אחרת, עלויות גבוהות יותר מוטלות. כל ניירות הערך שיופקדו יפצו את המשיב באופן חלקי, כאשר סכומים נוספים מותנים בהשלמת הפינוי. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 30.6.2014.