פש"ר 6300/09

תקציר

פסק הדין מסמיך את כונסי הנכסים הפועלים מטעם שני בנקים, בנק מזרחי-טפחות בע"מ (המשיב מס' 2) ובנק לאומי לישראל בע"מ (המשיב מס' 3), להמשיך בהליכים למימוש שתי דירות בבעלות חייב ואשתו. הדירות, המשמשות כיום כדירה אחת, משועבדות לבנקים כבטוחה להחזר הלוואות. הליכי המימוש על ידי הבנקים נמצאים בשלב מתקדם וכונסי הנכסים פועלים לפינוי החייב ואשתו. המנהל המיוחד, שמונה לטפל בנכסי החייב, ביקש להתיר לו לממש את הדירות בעצמו, בטענה כי הדבר יגדיל את יתרת החלוקה לנושים, יחסוך הוצאות, וכי שני שעבודים מאוחרים יותר על הנכס לטובת נושים אחרים תמכו בבקשתו. הבנקים התנגדו ועמדו על זכותם כנושים מובטחים לממש את ביטחונותיהם באופן עצמאי. בית המשפט הסכים עם עמדת הבנקים וציין כי הליכי המימוש של הבנקים החלו עוד לפני הליכי פשיטת הרגל וכי העברת הליך המימוש למנהל המיוחד תגרום לעיכובים מיותרים, תגדיל את החוב לבנקים ותגרע מקופת פשיטת הרגל. זאת בשל הצורך של המנהל המיוחד להגיש תביעה נגד אשת החייב לפירוק הבעלות המשותפת בנכס והעלויות הנוספות הכרוכות במתן דיור חלופי לחייב ולמשפחתו אם המנהל המיוחד יערוך את המכירה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי השעבודים לטובת שני הנושים האחרים, אמפייר נכסים בע"מ וגב' יונה בכר, ככל הנראה אינם תקפים או כפופים להתחייבויות הבנקים. לפיכך, אושר מימוש הדירות על ידי כונסי הנכסים מטעם הבנקים, בכפוף לדיווחם למנהל המיוחד ולבית המשפט על התקדמות ההליכים ולרבות תנאי השעיה בהסכם המכר לאישור בית המשפט. פסק הדין הדגיש גם את תפקיד הפיקוח המצומצם של בית המשפט לפשיטת רגל על הליכי המימוש למניעת פגיעה באינטרסים של החייב והנושים הבלתי מובטחים.