בד"א 23/12

תקציר

ערעור זה נסוב סביב החלת דיני האתיקה המקצועית על התבטאויות של עורכי דין מחוץ לתחום תפקידם המקצועי. המשיב, עו"ד רוני אילן, אמר דברים במהלך ישיבת צו הבונים החופשיים לגבי שני אנשים: עו"ד מלכי מרכוס, המייצגת מתלוננת בתביעת לשון הרע פרטית נגד אילן, והמתלוננת בתיק זה, שהיא גם עורכת דין. הפגישה הייתה ניסיון גישור בין אילן למתלוננת, בניצוחו של נשיא המסדר, כדי לפתור מחלוקת חריפה ביניהם. ללא ידיעתו של אילן, הקליטה המתלוננת את הפגישה. דבריו של אילן היו קשים ומכפישים. עם זאת, בית משפט קמא זיכה פה אחד את אילן מהאישומים הנוגעים לאמירות על המתלוננת בשל הנסיבות יוצאות הדופן שאפיינו את הפגישה. בית המשפט טען כי החיסיון עליו הסכימו הצדדים מעודד חופש ביטוי גלוי לב. באשר להתבטאויותיו של אילן בעניין עו"ד מרכוס, היה בית משפט קמא חצוי. החלטת רוב הרשיעה את אילן בהתנהגות בלתי אתית כלפי עמית למקצוע ובמעשים הפוגעים בכבוד המקצוע. הרשעה זו התבססה על דבריו של אילן על כשירותו של מרכוס כעורך דין ואיומו לפגוע במתלוננת. ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב והמרכז ערערה על זיכויו של אילן בגין ההתבטאויות שנאמרו כלפי המתלונן, וביקשה צו השעיה. אילן, מצדו, ערער על הרשעתו בגין הערות על מרכוס, מתוך אמונה שנזיפה היא עונש מספיק. הערעורים נדונו בהרכב חצוי. דעת המיעוט צידדה בוועדת האתיקה המחוזית, וטענה כי דבריו של אילן על המתלוננת נופלים למעגל הפנימי של שיקולים אתיים, מהווים הפרה אתית כשלעצמה, ומצדיקים השעיה. עם זאת, דעת הרוב אישרה את זיכויו של אילן בשני הסעיפים. השופט הדגיש את חשיבותו של חופש הביטוי והזהיר מפני החלת חוקי מוסר מגבילים. דבריו של אילן אופיינו כשייכים למעגל החיצוני, ללא קשר לעבודתו כעורך דין. הנסיבות – דיון חסוי ואינטימי – ואופי הדברים, שלא איימו או נועדו לפגוע מבחוץ, הצדיקו עוד יותר זיכוי זה. באשר להתבטאויות בעניין עו"ד מרכוס, דעת הרוב הסכימה עם הרשעתו של בית משפט קמא אך סברה כי עונש מאסר על תנאי מוגזם. במקום זאת, קיבל אילן נזיפה וחויב לשלם הוצאות בסך 10,000 שקל. השופט הגיע למסקנה כי הדברים היו ביטוי לתסכול וכעס ולא עלו לכדי איום. בסופו של דבר נדחו הערעורים, ואילן זוכה מכל האישומים הקשורים לדברים שאמר במהלך הישיבה. המתלונן חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של אילן.