סע"ש 31988-05-19

תקציר

גזר הדין מוצא את המדינה אשמה בשני סעיפים של עוול לתובע, מורה שהמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה. ראשית, המדינה לא הודיעה לתובעת מראש כי היא מגיעה לגיל פרישה וכי עליה לנקוט בצעדים לפרישה או לקבל אישור להמשיך לעבוד. החוק קובע כי על העובדים לקבל הודעה מוקדמת שנה לפני מועד פרישתם והודעה נוספת חצי שנה לפני כן. מטרת הודעה זו היא לאפשר לעובדים לארגן את חייהם ולעשות את הסידורים הדרושים לפרישה. התובעת טענה כי תקנות אלה חלות על עניינה, בעוד המדינה שמרה על שתיקה בעניין. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי גם אם תקנות שירות עובדי המדינה לא חלו במישרין על עניינה, עדיין מוטלת על המדינה חובה, המעוגנת בחובת תום הלב ביחסי העבודה, להודיע לעובדים על פרישתם הקרבה. בית הדין מצא כי המדינה אכן לא הודיעה לתובעת כראוי, ובכך החמיצה את האפשרות להאריך את העסקתה. שנית, המדינה הורשעה בפיטורי התובע ללא שימוע. כאשר משרד החינוך הבין שהתובעת עובדת מעבר לגיל פרישה, היא פוטרה מיד ללא הליך הוגן. בית המשפט הסכים כי זכויותיה של התובעת נפגעו, שכן היה צריך לקיים לה שימוע, למרות שהמינוי הוצא בטעות. כמו כן, בית הדין מתח ביקורת על אופן הטיפול בפיטורים ומצא אותם לא מכובדים ומוגזמים, במיוחד לאור העובדה שהם התרחשו במהלך חגי תשרי. לתובעת לא ניתנה הזדמנות אמיתית להגיב או להאריך את מינויה. בית המשפט החליט שלא לפסוק לתובעת פיצוי כספי בגין הפסדי שכר, אך במקום זאת פסק לה 40,000 ₪ כל אחד בגין שני הסעיפים שצוינו לעיל, בסך כולל של 80,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתה ועד למועד התשלום. כמו כן חויבה המדינה לשלם 20 אלף שקל שכר טרחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים וזכות הערעור ניתנה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.