ע"א 4316/96

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין מזונות לאחר פירוד בני זוג לאחר שלושים שנות נישואים. בתחילה נפסקו מזונות לאשתו של המשיב ולבנותיה. לאחר שחולקו נכסיהם המשותפים של בני הזוג בעקבות פירוק השותפות בהוראת בית המשפט, ביקש הבעל המערער לקבל פטור מתשלומי מזונות נוספים, ואילו המשיב טען מנגד להגדלה. בית המשפט המחוזי דחה את טענות הבעל וקיבל את התביעה שכנגד, בקובעו כי המשיב אינו אשם בפרידה, תוך שהוא מציין את "חייו הכפולים" של הבעל ואת בגידתו כגורמים תורמים. פסק הדין התחשב בדיני המזונות ולא ניכה הכנסות פוטנציאליות לכאורה מנכסי המלוג של המשיב, וקבע כי אלה אינם קנייניים לבעל. עוד קבע בית המשפט כי על פי הדין העברי זכותה של אישה למזונות נותרת בעינה גם אם בחרה שלא לעבוד, תוך שמירה על זכאותו של המשיב לרמת חיים התואמת את הכנסתו של הבעל. בנוסף, הוצאות הקשורות להסדרי מגורים נפרדים וטיפולי שיניים של המשיב נכללו בדמי המזונות. הבעל חויב לשלם 3,500 ש"ח בחודש וסכום נוסף עבור טיפולי שיניים. בערעור לא מצא בית המשפט העליון עילה להפוך את מסקנות הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי הכנסתו "הפוטנציאלית" של המשיב מנכסים אינה צריכה להשפיע על קביעת המזונות. נפסק כי השינויים בהתחייבויותיו הכספיות של המערער, כגון תשלום מזונות לילדים ממערכת יחסים אחרת, לא הפחיתו מאחריותו כלפי המשיב. בית המשפט דן בבקשה להנהיג פסיקות חדשות של בתי הדין הרבניים בנוגע לצורך בגירושין, אך קבע כי מדובר בעניינים לבית משפט קמא ולא בערעור. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב. פסק הדין מדגיש שיקולים של דיני אישיות ודיני אישות, תוך שימת דגש על הגינות בשמירה על זכויות האישה בהקשר של מזונות לאחר פירוד נישואין.