דב"ע לו/4 - 0

תקציר

פסק הדין מתמקד בבחינה משפטית ורפואית של פגיעות מצטברות מזעריות, המתוארות לעיתים קרובות כמיקרו-טראומה, בהקשר של תביעת תאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט מדגיש את הצורך בעדות רפואית של מומחה כדי לקבוע את קיומן של פגיעות כאלה, וקובע כי ידע משפטי לבדו אינו מספיק. הוא מגדיר את תפקידיהם של המשפטן והרופא, וקובע כי זיהוי והגדרה של מיקרו-טראומה נופלים תחת סמכותה של מומחיות רפואית, בעוד שהפרשנות המשפטית נוגעת למשפטן. המקרה התעורר בעקבות טענתו של עובד (המשיב) כי שורה של חשיפות במקום העבודה למפגעים סביבתיים, ובפרט רוחות וסופות חול, גרמו לו למחלת עיניים. בית משפט אזורי הכיר תחילה בחשיפות אלה כאירועים מקריים הקשורים לעבודה, אך השאיר את שאלת הסיבתיות הרפואית למומחה ממונה, ד"ר סוניס שלמה, שהסיק כי בעוד שדלקת הלחמית יכולה להיות קשורה למצבים אלה, מחלות אחרות כמו אובאיטיס אינן יכולות. בא כוח המערער ערער על ההגבלה על הצגת שאלות משלימות למומחה הרפואי, וטען כי היא מפריעה להערכה נאותה של הטענה, במיוחד בכל הנוגע למיקרו-טראומה מחשיפה חוזרת. בית המשפט העליון אישר את הצורך בשאלות נוספות, והכיר ברלוונטיות שלהן להערכת פציעות מצטברות קלות. בית המשפט קיבל את הערעור, והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לקבלת חוות דעת מומחה מקיפה שתבחן האם מחלת העיניים של המשיב נבעה מסדרה של פגיעות קלות, בלתי מזיקות בנפרד, שגרמו במצטבר למצב. פסק הדין מדגיש את חשיבותו של שיתוף פעולה בין-תחומי ממצה בקביעות רפואיות משפטיות לפי דיני הביטוח ללא פסיקת הוצאות.