תא"מ 6546-01-19

תקציר

בית המשפט לא קיבל את טענת ההתיישנות שכן היא לא הועלתה בהזדמנות הראשונה במהלך כתבי הטענות, ורק הוזכרה בקצרה כבדרך אגב. הנתבעים גם לא סיפקו פירוט מספק בתביעתם. באשר לתשלומים ששולמו בשנת 2010, מצא בית המשפט כי הם נועדו לכסות חובות קודמים, ולא ניתן לזקוף אותם לתקופת החוב נשוא תיק זה. השופטת הסכימה עם הנתבעים כי אין להשתמש בתשלומים שבוצעו במהלך תקופת החוב לכיסוי חובות קודמים ללא הסכמת הנישום, וכי הרשויות המקומיות אינן יכולות להסתמך על תשלומים שבוצעו בתקופה זו לכיסוי חובות שאבד עליהם הכלח. עוד קבעה השופטת כי יש לייחס חלק מהתשלומים ששילמו הנתבעים בשנים 2009 ו-2010 לשנים אלו ולא לשנים מוקדמות יותר, וכי התובעת לא הוכיחה די הצורך כי יש להפנות את התשלומים לכיסוי חובות קודמים. בנוסף, ציינה השופטת כי התובעת לא מסרה בכתבי הטענות פרטים מספקים לגבי שנים קודמות, וכי הטענה כי יש להפנות תשלומים לכיסוי שנים אלה לא הועלתה, ולכן לא ניתן להתייחס אליה. השופטת החליטה כי הנתבעים חייבים לתובע 1,840 ₪, שישולמו תוך 30 יום, ולא פסקה שכר טרחה מאחר שרוב תביעות התובע לא צלחו, והתביעה הוגשה זמן רב לאחר שנצבר החוב.