ע"א 45527-06-16

תקציר

השאלות העיקריות שעמדו להכרעה היו האם המשיבה יכולה לבטל את החוזה כדין על יסוד חריג של חוק עזר עירוני שנחקק לאחרונה, והאם שיקול הדעת של החוזה הוא גלובלי או תלוי בשימוש בפועל במקום. בית המשפט קבע, כי לשון החוזה ברורה, וכי המשיבה אחראית להשגת הרישיונות וההיתרים הנדרשים, כאשר תקופת הבדיקה נועדה לשמש אמצעי בידי המשיבה לבחינת כדאיות הפרויקט. בית המשפט פירש את החריג החוזי לחקיקת חוקים כמעניק למשיב בלבד את האפשרות לצאת מההסכם, ומצא כי הצדדים שקלו היטב את האפשרות לקשיים בקבלת היתרים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אי קבלת היתר אינה מהווה חקיקת חוק עזר חדש, מה גם שהמשיבה קיבלה בעבר היתרים למקום. גם התמורה בגין החוזה נקבעה כסכום גלובלי, שאינו קשור לשימוש בפועל בחצרים, ועל כן טעה פסק דינו של בית משפט קמא גם בנקודה זו. פסק הדין לטובת המשיב בוטל אפוא, והמשיב חויב לשלם למערערת סך של 451,632 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בניכוי תשלומים ששולמו על פי פסק דינו של בית משפט קמא. בנוסף, חויב המשיב בהוצאות המשפט של המערער בשתי הערכאות, בסך של 40,000 ₪.