תאד"מ 15778-02-23

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע את הנתבע בהוצאות משפט לאחר שהסכמתם לנהל תיק התפרקה טרם סיומה. התובעת טענה כי מאחר שהתיק לא התנהל עד לסיומו, כפי שהוסכם בתחילה, על הנתבעת לשלם שכר טרחה ראוי עבור שעות העבודה, ולא על פי מנגנון שכר הטרחה המותנה מבוסס האחוזים שהוסכם עליו בעבר. בנוסף, טענה התובעת כי הנתבע פעל בחוסר תום לב והתעשר שלא בצדק על חשבון התובעת כאשר העבירה את עניינה לעורך דין אחר, ולכן על הנתבע לפצות אותו. השופטת קבעה כי ההסכם בין התובעת לנתבעת ברור ויש לקיימו, וכי יש לדחות את טענת התובעת כי ההסכם אינו חל מאחר שהתיק לא התנהל עד לסיומו. השופטת הדגישה כי ההסכם לא קבע מגבלות כלשהן על זכותה של הנתבעת להפסיק את ייצוגה המשפטי של התובעת בכל עת, וכי היה על התובעת, כצד לניסוח, לציין במפורש תנאים כאלה. כמו כן, השופטת ציינה כי התובע לא הציג ראיות מספיקות המוכיחות את היקף העבודה והשעות שהושקעו בתיק, ולכן תביעתו לשכר טרחה ראוי על בסיס התעריף השעתי לא צלחה. באשר לטענה בדבר חוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט, קבעה השופטת כי התנהלות הנתבעת לא היוותה חוסר תום לב, וכי פעולותיה המשפטיות של התובעת רק תרמו להשגת תשלומי ביניים ולא השפיעו על פסיקת הפיצוי הסופי. לפיכך, הפיצוי שהתקבל לא יכול להיחשב כפרי עמלו של התובע. יתר על כן, השופטת הדגישה כי לנתבעת הייתה זכות להעביר את עניינה לעורך דין אחר, ופעולה כזו אינה מהווה הפרת חוזה. משכך, קיבלה השופטת את התביעה באופן חלקי, והורתה לנתבעת לשלם לתובע לפי מנגנון שכר הטרחה שהוסכם עליו קודם לכן, שהסתכם ב-1,123 שקל. כמו כן הורה השופט לתובע לפצות את הנתבע בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בסך 3,000 ₪. שני התשלומים היו אמורים להתבצע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.