עפ"ג 23454-03-12

תקציר

תומר וקנין ערער על חומרת עונשו של 12 חודשי מאסר בגין פריצה למגורים, גניבה ושיבוש הליכי מעצר או חיפוש כדין, בהם הודה במסגרת הסדר טיעון. הערעור בחן את כלל הענישה האישית ואחידות הענישה, וקבע כי יש להפחית את עונשו בהתאם לעונשו של שותפו לפשע של 4 חודשים. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור ואישר את גזר דינו של בית משפט קמא. זאת, משום שגזר דינו של בית משפט קמא כבר היה תוצר של הסדר טיעון, נטה להקלה והביא בחשבון את האינטרס הציבורי. עונשו של השותף לפשע של 4 חודשים לא השפיע על עונשו של המערער, מה גם שהוא הוסכם וכמעט כפול מאורכו בשילוב עם מאסר על תנאי. בית המשפט הדגיש את חומרת הפריצה לדירות ואת הצורך בעונשי הרתעה, ולא מצא נסיבות חריגות במקרה זה המצדיקות הפחתה נוספת בעונשו של המערער. השופטים לא השתכנעו בטעות כלשהי בגזר הדין וסברו כי התערבות במקרה זה תסכן עוול. לפיכך, גזר הדין המקורי עמד בעינו, והערעור נדחה. וקנין נצטווה להתחיל לרצות את עונשו במועד שנקבע.