בע"מ 6040/22

תקציר

ניתוח משפטי: התיק עוסק בבקשה להגשת ראיות חדשות במסגרת הליך ערעור לפי כלל 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, 2018. המבקשת מבקשת להציג מסמכים בנקאיים משנת 2007, המעידים לכאורה על כספי מט"ח שהתקבלו לחשבונה בבנק דיסקונט, כדי לבסס טענות בערעור שהגישה על פסיקת בית המשפט המחוזי. עקרונות משפטיים: 1. **עקרון הסופיות וההגינות הפרוצדורלית**: הכלל, כפי שחוזר על עצמו בפסיקה הרלוונטית כגון ע"א 2079/20 וערע"א 6165/15, הוא כי אין לאפשר לצדדים להציג ראיות חדשות בשלב הערעור אלא אם כן הם מוכיחים כי הראיות לא הושגו בשקידה סבירה במהלך ההליך המקורי. עיקרון זה נועד לשמור על שלמות הליך ההתדיינות על ידי מניעת הגשת ראיות של הרגע האחרון שעלולות לפגוע באופן לא הוגן בצד שכנגד ולהבטיח ניהול יעיל של צדק. 2. **דרישת תום לב ובדיקת נאותות**: על המבקשת מוטל הנטל להוכיח כי למרות בדיקת הנאותות שלה, היא לא הצליחה להציג את הראיות בפני בית המשפט קמא. בית המשפט מדגיש כי אין לקבל ראיות נגישות ושניתן היה להשיג באופן סביר במהלך ההליכים הראשוניים בערעור, שכן הודאה כזו פוגעת בהגינות הפרוצדורלית וביעילות השיפוטית. 3. **חריגים לכלל**: בעוד שבית המשפט מכיר בכך שניתן לקבל ראיות חדשות כדי למנוע עיוות דין, במקרה זה, בית המשפט מוצא כי הראיות שהוגשו הן בעלות אופי שאילו הושגו מוקדם יותר, ניתן היה לכלול אותן בהליך המקורי. לכן, החריג אינו חל כאן. חידושים משפטיים: - **אישור מחדש של שקידה כקריטריון**: בית המשפט מדגיש את החשיבות של חיפוש חריץ אחר ראיות במהלך המשפט הראשוני, תוך יישור קו עם סטנדרטים בינלאומיים המדגישים הוגנות פרוצדורלית. - **יישום מסגרות זמן והודעות**: הנחיית בית המשפט למבקשת להודיע על סטטוס הציות שלה עד תאריך ספציפי מדגישה חדשנות פרוצדורלית, המשלבת לוחות זמנים קפדניים לייעול בדיקת הערעור ומניעת עיכובים מיותרים. עקרונות משפטיים ומסקנות: - בית המשפט מדגיש את הצורך של הצדדים להגיש את כל הראיות הרלוונטיות בשלב המוקדם ביותר של ההתדיינות המשפטית, ומחזק את הערך של הכנה יסודית לפני המשפט. - הסירוב לאפשר ראיות חדשות, המבוסס על חוסר היכולת להוכיח נסיבות חריגות, עולה בקנה אחד עם החוק הפרוצדורלי המקובל, ומדגיש כי כללים פרוצדורליים משרתים הן את ההגינות והן את היעילות. - הערכת בית המשפט מאשרת כי הראיות המדוברות היו נגישות וניתן היה להגיש אותן מוקדם יותר, ובכך מצדיקה את דחייתן על פי העקרונות המסדירים קבלת ראיות חדשות בהליכי ערעור. לסיכום, מקרה זה מדגים את הגישה השיפוטית המאזנת בין החשיבות של מניעת היטלי ערעור לבין ההגנות המבטיחה הוגנות פרוצדורלית, וטוענת כי יש לקבל ראיות חדשות רק בנסיבות חריגות ועם הוכחת בדיקת נאותות.