ער"מ 56809-02-20

תקציר

הערעור מערער על החלטה להסיר באופן חלקי עיקולים זמניים על נכסי המשיבים, שהוטלו בעקבות תביעת המערערים נגדם. המערערים טענו כי המשיבים הציגו מצג שווא בנוגע לנכס במהלך המו"מ למכרם, דבר שהוביל לפער במחירו. הבקשה הראשונית במעמד צד אחד לצו עיקול זמני התקבלה, אך המשיבים פעלו לביטול או צמצום העיקולים. לאחר דיון החליט הרשם להותיר את העיקול על דירת המשיבים ולהטיל עיקול מוגבל במזומן, תוך ביטול היתרה. המערערים ערערו וטענו כי הרשם שגה במספר דרכים: אישר עיכוב ביצוע מותנה, איזון לא תקין בין מזומנים לנכסי נדל"ן, העריך באופן שגוי את שווי הדירה ונכסי המשיבים וקבע באופן שגוי כי אין כוונה להבריח נכסים. המשיבים טענו כי המערערים הפרו את צו העיקול הזמני ויש להשתיק אותם מלערער. עם זאת, השופט קבע כי החלטת הרשם צריכה לעמוד, שכן הוא הפעיל כראוי את שיקול דעתו במתן סעד זמני. גם הצהרת המשיבים, המבהירה את ויתרונם על זכויות השכירות, התקבלה. אשר על כן, הערעור נדחה, בכפוף להצהרת המשיבים, ללא הוצאות למי מהצדדים.