רע"א 4195-11-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור. ההחלטה נשוא הערעור מצאה כנגד טענות המערערת כי נפלו פגמים באופן הגשת התביעה וכי לא ידעה על התביעה בבית משפט קמא. השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי לא הייתה כל בעיה עם השירות, וכי המערערת ידעה על התביעה נגדה כבר בינואר 2021. למרות ידיעה זו, המערערת הגישה הודעת ייצוג רק באפריל 2021 ובקשה להארכת המועד בחודש יוני. השופטת ראתה בכך הפגנת זלזול כלפי בית המשפט, במיוחד נוכח העובדה שהראיות הראו כי המערערת אכן הוגשה, וכי טענותיה הנוגדות היו בלתי סבירות. השופט אף הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב הסתמך על פסק הדין בתום לב, ובכך הטה עוד יותר את הכף נגד המערער. יתר על כן, השופטת הסכימה כי סיכוייה של המערערת להצליח להתגונן מהתביעה נגדה לגופה נמוכים. השופטת ציינה כי אף שייתכן שהיה מקום מסוים לטענת המערערת כי היה מקום לבקש מהמשיבה להוכיח את נזקיה, הרי שהזלזול הבוטה של המערערת לאורך כל ההליך, לרבות התעלמות מניסיונותיה של חברת הביטוח שלה להתגונן, גבר על שיקול זה. השופט הדגיש כי מערכת המשפט אינה יכולה לסבול התנהגות מזלזלת כזו וכי המערער, שבחר שלא להשתתף במשפט, אינו זכאי להזדמנות נוספת. לפיכך, ההחלטה לדחות את בקשת המערער להארכת מועד להתגוננות הייתה סבירה, ושערי בית המשפט נסגרו כראוי בפני המערער במקרה זה. משכך, נדחתה גם בקשת רשות ערעור על החלטה זו, והמערער חויב בתשלום הוצאות המשיבים.