הפ"ב 53792-01-18

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך עסקי מורכב בין כהן אהרון עבודות עפר ופיתוח בע"מ לבין ש. בני הגליל (1991) בע"מ ואס.אם.אס פיתוח והובלות בע"מ. הסכסוך נסב סביב הבעלות על מניות אס.אם.אס, והצדדים הסכימו בסופו של דבר להסדיר את העניין באמצעות בוררות. הבורר, כבוד השופט (בדימוס) ניסים ממן, נתן מספר פסק דין, כולל פסק סופי שקבע את מחיר הרכישה של המניות המדוברות וקבע מועדים לרכישתן מחדש. המחלוקת המרכזית נסובה סביב תשלום התמורה במועד למניה, כאשר אהרן כהן טען לאי תשלום ולאחר מכן להפרות של פסקי בוררות על ידי הצד שכנגד. עם זאת, הבורר מצא כי ש.מ.ש אכן שילמה את מלוא התמורה במועד, ולחילופין כי התנהלותו של אהרן כהן מעידה על חוסר תום לב, ובכך ויתרה על זכותה לטעון לאי תשלום. עוד קבע הבורר כי אהרון כהן אינו מחזיק עוד במניות ב-אס.אם.אס. בקשתו של אהרון כהן לבטל את פסקי הבוררות בבית המשפט נדחתה, כאשר השופט אימץ את ממצאי הבורר והדגיש את הריסון השיפוטי בענייני בוררות. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו יכול לשמש כערכאת ערעור לפסקי בוררות וכי התערבותו מוגבלת לעילות מוגדרות בחוק הבוררות. השופט מתח ביקורת על התנהלותו של אהרון כהן לאורך כל ההליך, תיאר אותה כניסיון עיכוב וניצול לרעה של ההליך המשפטי, והאשים את באי כוחם בכך שפעל בחוסר תום לב בכך שהגיש ניירת עודפת וחרג ממגבלות העמודים המוסכמות בסיכומים. השופט סקר באופן מקיף את העובדות הכרונולוגיות, את פסקי הבוררות ואת טענות הצדדים, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי בקשתו של אהרן כהן לבטל את פסק הבורר המשלים השני הייתה מופרכת. השופט הסכים עם קביעת הבורר בדבר חוסר תום הלב של אהרן כהן וניסיונם להיאחז בזכויותיהם "ההיסטוריות" במניות באופן בלתי הוגן. יתר על כן, בית המשפט אישר כי אהרן כהן הוא שיזם את הדיון בהפרת פסקי בוררות בפני הבורר, ובכך הרחיב במשתמע את סמכותו של הבורר לדון בסוגיות אלה. השופט גם אישר את מסקנתו ההגיונית של הבורר כי אהרון כהן היה מודע להפקדת הכספים בחשבונם, למרות טענותיהם ההפוכות. בית המשפט הכיר בכך שהיה עיכוב קל בתשלום, אך הצדיק זאת בנסיבות העניין ולמעשה האריך את מועד התשלום רטרואקטיבית. השופטת הפעילה גם את סעיף 26 לחוק הבוררות, והדגישה כי לא נגרם עיוות דין, שכן לאהרון כהן לא נגרם כל נזק או הפסד, מה גם שהתשלום עבור מניותיהם בוצע זה מכבר. בנוסף, בית המשפט סירב להורות על תיקון פסק הבורר בעניין הבדלי הצמדה ואינטרסים, שכן אהרן כהן לא ביקש זאת במפורש והיו לו הזדמנויות רבות לעשות כן. בסופו של דבר דחתה השופטת את הבקשה לבטל את פסק הבורר המשלים השני ואישרה אותו, יחד עם הפסקות הקודמות. אהרן כהן חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים והצמודה לסכומים הקודמים שנפסקו.