עת"מ 14921-11-20

תקציר

שלושה אזרחים, המזדהים כמובילי מחאה המתקיימת סמוך למעונו הרשמי של ראש הממשלה בירושלים, הגישו עתירה נגד החלטות עיריית ירושלים בנוגע למאהל המחאה. העותרים ביקשו לשמר את הצורה הקיימת של מאהל המחאה שלהם, שכלל אוהלי שינה ומטבח, גדרות וציוד נוסף. הם טענו כי יסודות אלה מהווים התנהגות אקספרסיבית המוגנת על ידי חופש הביטוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי היבטים אלה של המאהל אינם בליבת חופש הביטוי, ונראה כי הם ממלאים תפקיד משלים או מעשי. משכך, החלטת העירייה להגבילם הייתה סבירה ועלתה בקנה אחד עם סמכותה לפי חוק העזר לירושלים. בית המשפט הורה לפנות את המאהל, וקבע כי הוא תופס חלק ניכר מהמדרכה, מפריע למעבר ציבורי ומנוגד לייעודו של רחוב ציבורי. החלטה זו נתמכה גם בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון שפינתה מאהל מחאה דומה. בית המשפט קבע כי זכותם של העותרים לחופש ביטוי אינה כוללת החזקה בלתי מוגבלת ברחוב ציבורי, במיוחד נוכח היעדר מסגרת זמן ברורה לעיסוקם. באשר לסככת מחאה, קבע בית המשפט כי העותרים יוכלו להותירה למשך הלילה ולסגור את צדדיה בעונת הגשמים, מתוך הכרה בחשיבות השמירה על ביטוי סטטי רציף. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת העירייה לחייב את הפירוק והשיקום היומיומיים של הסככה, כמו גם את משך הזמן המוגבל של ההיתר, כדי להבטיח גישה שווה לאתר עבור מפגינים אחרים. בית המשפט גם ביטל את האיסור בהחלטה להפגין בימי מנוחה ובחגים, שכן הוא לא התבסס על תשתית סבירה. בית המשפט התייחס בקצרה לטענות נוספות, ובהן טענת העותרים כי שינוי דעתה של העירייה ביחס למאהל נבע ממניעים פוליטיים, אך מצא את הטענה חסרת תימוכין. היא גם הזכירה את דפוס הפעולה של העירייה בנוגע למאהל סמוך של תומכי ראש הממשלה ואת ההנחיות הפרוצדורליות שלה למאהלי מחאה, אך לא הוציאה צווים כלשהם בנושאים אלה. לפיכך נדחתה העתירה בחלקה והתקבלה בחלקה, כאשר צו הביניים יפוג במועד קצוב. בית המשפט בחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.