ת"א 37486-08-19

תקציר

הנתבע, שהורשע בתקיפת התובע, אחראי לעוולת התקיפה. המדינה, כנתבעת, לא הצליחה להוכיח כי התובע שותף לאשמה כלשהי באירוע. גם לא היה בסיס לטענת ההתגרות. השופט הדגיש כי פסק הדין אינו מותח ביקורת על החלטה מנהלית כלשהי או בוחן את שיקול הדעת המקצועי של שירות בתי הסוהר. עם זאת, המדינה התרשלה בחובת הזהירות שהטילה כלפי התובע. רשלנות זו, יחד עם היעדר חיפושים בתאו של התוקף, נוכחות צוות מופחתת והיעדר מעקב מצלמות, הובילו לנזק הנראה לעין. טענת המדינה כי האחריות צריכה להיות חלקית על שירות בתי הסוהר לאי מניעת העבירה נדחתה, שכן חובתו של שירות בתי הסוהר היא להגן על נפגעי העבירה ולא על העבריינים. תביעות התובע לנזק התקבלו ברובן, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, כאב וסבל, סיוע לצד ג', הוצאות קנאביס בעבר והוצאות רפואיות לעתיד. כמו כן פסקה השופטת לתובע פיצוי בגין הוצאות נסיעה, תוך התחשבות גם בשווי תגמולי המל"ל, אשר נוכו מסך הנזקים. כמו כן נפסקו לתובע שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת פתיחה כולל. אשר לאמצעי התקיפה, שוכנע השופט כי התוקף השתמש בחפץ חד כלשהו, למרות היעדר ממצא פלילי בעניין זה. בסך הכל נפסקו לתובע פיצויים בסך 640,500 שקל, לצד 23.4% שכר טרחת עורך דין, שישולמו בתוך 30 יום. כן התקבלה ההודעה נגד צד שלישי, המחייבת את הצד השלישי לשפות את המדינה בגין כל סכום ששולם לתובע.