ע"פ 9112/11

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור על עונש המאסר של ארבע שנים שהוטל על המערער. בית המשפט פועל על פי הכלל לפיו הוא יתערב בעונש המוטל על ידי בית המשפט הפרוצדורלי רק במקרים חריגים, והעונש הנוכחי אינו חורג באופן משמעותי מהעונש ההולם, ואינו גורם עוול של ממש. המערער לא התנגד לסעיף בהסדר הטיעון לפיו בכוונת המשיב לטעון לעונש מאסר בפועל של ארבע וחצי שנים, דבר המצביע על כך שהעונש סביר. בית המשפט מדגיש כי תפקידו אינו להטיל את עונשו שלו אלא לבחון האם העונש שהוטל הוא בתחום המתאים, ואכן כך המקרה כאן. על אף שהמערער קובל על חומרת העונש, בית המשפט אינו מוצא פגם בשיקוליו של בית המשפט המחוזי ורואה בעבירות בהן הורשע המערער חומרה. הם כוללים גניבה בידי עובד ציבור, הפרת אמונים ועבירות נשק. בית המשפט מתייחס גם לטענת המערער בדבר הפער בין עונשו לבין עונשם של שותפיו לפשע, ומסביר כי ההשוואה הרלוונטית היא לנאשם מס' 2, הדומה למערער בנסיבותיו האישיות ובתרומתו לעבירות הנשק. בית המשפט מגיע למסקנה כי חומרת עבירותיו של המערער מצדיקה עונש מרתיע ועל כן דוחה את הערעור.