ע"ע 758/06

תקציר

המשיב קיבל תשלומי קצבת נכות מקרן הפנסיה של המערערת לאחר שלקה באוטם שריר הלב הקשור לעבודה. כאשר גילתה הקרן את סיבת הנכות, הם דרשו מהמשיב להחזיר את התשלומים, אך הוא סירב. לאחר מכן החלה הקרן לנכות את הסכומים ששולמו ביתר מקצבת הזקנה של המשיב לאחר פרישתו. המשיב תבע להשבת כספי הפנסיה שלו, אך בית הדין האזורי פסק לטובת המערער. המשיב ערער, והמערער ערער נגדית על החלטת בית המשפט המחוזי, שהובילה לפסק דין זה. בית המשפט מצא כי המשיב אכן חב חוב למערערת, אשר לא בוטל בחוק ההתיישנות, וכי למערערת עומדת הזכות לנכות את קצבת הנכות ששולמה ביתר מקצבת הזקנה של המשיב. עם זאת, השופט קבע כי שני הצדדים חולקים את האחריות לחוב הנפוח והפגינו חוסר תום לב. בעוד המשיב ניסה להתכחש לחוב ולהסתתר מאחורי תקופת ההתיישנות, המתין המערער 14 שנים לתחילת הניכויים, מה שאפשר לחוב לגדול. לפיכך, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור ואת הערעור שכנגד. החלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, וחובו של המשיב הופחת, בניכוי תשלומי ריבית. המשיב חויב לשלם למערערת 35,072.24 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1.12.04 ועד למועד התשלום. כל צד היה אחראי להוצאות הערעור שלו.