ת"א 5749/05

תקציר

הבנק תבע את הנתבעים, לרבות את החברה המנוהלת על ידי הנתבע 2 ואת הערבים, הנתבע 3 ואשתו, על סך סך 869,445.92 ₪ המגיעים לחשבון החברה נכון לחודש ספטמבר 2005. הנתבעים טענו כי הבנק גרם להם נזק בכך שלא כיבד את שיקיהם והגביל את חשבונם, גבה ריבית ועמלות יתר ולא סיפק להם אפשרויות אשראי זולות יותר. בית המשפט קבע כי מסגרת האשראי בחשבון החברה עמדה על 1,550,000 ₪ ולא על 3,000,000 ₪ כפי שטענו הנתבעים, וכי הבנק היה רשאי להחזיר את השיקים כאשר החשבון חרג ממגבלה זו. הבנק גם לא היה אחראי לכל נזק שייגרם כתוצאה מהגבלת החשבון, שכן הנתבעים עודכנו בעבר על השיקים החוזרים והתחייבו להפקיד כנגדם סכומי מזומן. עם זאת, בית המשפט מצא כי הבנק גבה תשלום יתר מהנאשמים במספר מקרים. ריבית החובה הייתה אמורה להיות בפריים פלוס שני אחוזים במקום פריים פלוס שלושה אחוזים, והבנק הסכים להוזיל את עמלת ניכיון הצ'קים ועמלת הקצאת האשראי. סכומים אלה, בסך כולל של 124,088 ש"ח נכון למאי 2006, ינוכו מהחוב החל מיולי 2005. בנוסף, הסכום הכולל של 277,674.55 ₪ שקיבל הבנק בגין החוב ינוכה מיתרת החוב, החל ממועד קבלתם. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות המשפט של הבנק, לרבות הוצאות משפט, הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ₪. הנתבעים היו אמורים להגיש פסק דין לחתימת בית המשפט בתוך 30 יום, והסכום המלא היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום חתימת פסק הדין.