עת"מ 16409-09-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה שנועדה לחייב את המשיב, גוף מנהלי ישראלי, לערוך ראיונות זיהוי למבקשי מקלט סודאנים הטוענים כי הם מהגרים מאזורים מוכי סכסוך ספציפיים (דארפור, הרי נובה והנילוס הכחול), שבקשות המקלט שלהם טרם טופלו. העותרים ביקשו להעניק לאנשים אלה את אותן הטבות כמו מבקשי מקלט אחרים, דבר שהמשיב נמנע לכאורה מלעשות בשל מחדלים בירוקרטיים. המשיב טען כי אין לדון בעתירה משום שעתירות פרטניות באותו נושא מתנהלות, וכי האקלים הפוליטי הנוכחי בסודאן מסבך את תהליך קבלת ההחלטות. בית המשפט הכיר בהשלכות על זכויות האדם, אך בסופו של דבר דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי התנהלותו של המשיב, לרבות עיכוב הזיהוי וקישורו לבקשות המקלט, הייתה סבירה. כמו כן נלקחו בחשבון הדיונים המתמשכים של המדינה בנושא, לרבות מעורבות הדרג המדיני. בית המשפט הדגיש כי אף שהנושא דורש התייחסות, אין מקום לפנות למדינה באמצעות עתירה מסוג זה, במיוחד לאור ההקשר הפוליטי הנוכחי בישראל. יתר על כן, מכיוון שרוב יוצאי דארפור כבר קיבלו רבות מההטבות הרלוונטיות, הדגש על הזדהות בלבד לא היה פרופורציונלי. השופטת סיימה את דבריה בכך שהפצירה במשיבה לחתור לפתרון בתוך פרק זמן סביר, אך בסופו של דבר דחתה את העתירה וציינה כי יש להשאיר את העניין לעתירות פרטניות.