בש"א 5868/19

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת הרשם רון גולדשטיין בבש"א 5868/19, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים אפשריים: **רקע עובדתי:** המבקש, יצחק סמדר, הגיש בקשת פסלות נגד השופט מ' מזוז. בקשת הפסלות נדחתה על ידי השופט מזוז. המבקש מבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הפסלות, תוך שהוא טוען כי הוא זכאי להאריך את המועד עד ליום 10.11.2019, גם בשים לב לימי הפגרה. **החלטת הרשם (רון גולדשטיין):** הרשם דחה את הבקשה להארכת מועד, תוך שהוא קובע כי הגישה לבחינת בקשות מעין אלה היא "זהירה ומצמצמת". הרשם לא מצא "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה, וזאת על רקע העובדה שההליך העיקרי (רשות ערעור) כבר הסתיים, והשופט דן בבקשת הפסלות לאחר שכבר נדחתה בקשת רשות הערעור. הרשם הסתמך על דברי כב' הנשיאה א' חיות בע"א 4639/19, לפיהם בקשת פסלות וערעור עליה נועדו לבחון את המשך כשרות השופט לשבת בדין, ומשעסקינן בהליך שכבר הסתיים, אין מקום להגשת בקשת פסלות. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **מגבלת הדיון בבקשת פסלות:** עקרון יסוד בדין הוא כי בקשת פסלות נועדה למנוע מצב בו שופט יגרום להטיה בהחלטותיו, בין אם במודע ובין אם שלא במודע, עקב אינטרס אישי, קשר סיבה, או חשש למשוא פנים. בקשת פסלות בוחנת את "כשרותו" של השופט להמשיך ולדון בתיק. 2. **סופיות ההליך:** העיקרון לפיו הליכים משפטיים צריכים להגיע לסיומם. הגשת בקשת פסלות לאחר סיום ההליך הראשי (כמו במקרה זה, לאחר דחיית בקשת רשות הערעור) נוגדת עיקרון זה, שכן היא מנסה לפתוח מחדש עניין שכבר הוכרע, ולא באמת נועדה למנוע הטיה עתידית בהחלטות. 3. **ארכה להגשת ערעור:** בתי המשפט נוטים לנקוט בגישה "זהירה ומצמצמת" בבחינת בקשות להארכת מועד להגשת ערעור, במיוחד כאשר מדובר בבקשת פסלות. הסיבה לכך היא הצורך בשמירה על יעילות ההליך השיפוטי ועל סופיות ההחלטות. 4. **"טעם מיוחד" להארכה:** לצורך קבלת הארכה, נדרש להציג "טעם מיוחד" המצדיק את הארכה, ולא רק רצון להאריך את המועד. בענייננו, הרשם קבע כי הטענות שהעלה המבקש אינן עונות על דרישה זו. **חידושים משפטיים אפשריים (או חיזוק של עקרונות קיימים):** * **חיזוק הגישה המצמצמת לגבי בקשות פסלות לאחר סיום ההליך:** החלטת הרשם, בשילוב ההפניה לדברי כב' הנשיאה חיות, מחזקת את העמדה לפיה בקשות פסלות המוגשות בשלב מאוחר של ההליך, ואף לאחר סיומו (במקרה זה, החלטת הפסלות ניתנה לאחר דחיית בקשת רשות הערעור, שהוא שלב מתקדם ביותר), אינן זוכות ליחס מקל. הדבר מעביר מסר ברור כי אין להשתמש בהליכי פסלות ככלי להארכת הליכים או לערעור על החלטות שכבר ניתנו במסגרת ההליך הראשי. * **דגש על מטרת הליך הפסלות:** הדגש שהרשם שם על מטרת הליך הפסלות – לבחון את המשך כשרות השופט לשבת בדין – ועל כך שהליך זה "צופה פני עתיד", מחזק את ההבנה המשפטית שאין להשתמש בו ככלי למתן "סעד" על החלטה קודמת. * **יישום עקרוני ללא פשרות:** הרשם אינו מתחשב בטענת המבקש לגבי ימי הפגרה כמצדיקה את הארכה, אלא מתמקד במהות הבקשה ובשלב ההליך. בכך הוא ממחיש את הגישה העקרונית והבלתי מתפשרת בענייני פסלות והארכות מועד, כאשר הדבר אינו מוצדק ב"טעם מיוחד". **לסיכום:** החלטת הרשם מהווה דוגמה ליישום מחמיר של כללי הפסלות והארכת מועדים. היא מדגישה את הצורך בהגשת בקשות פסלות בזמן אמת, כאשר השופט עדיין עוסק בתיק, ומונעת שימוש לרעה בהליך ככלי דיוני. ההחלטה מחזקת את העיקרון של סופיות ההליך ומונעת הארכה לא מוצדקת של הליכים משפטיים, תוך מתן דגש על מטרת הליך הפסלות.