עת"מ 54060-09-12

תקציר

פסק הדין דן בדין הישראלי בנוגע לכניסתם ושהייתם של עובדים זרים, ובפרט למטפלים סיעודיים, ובשיקול הדעת המסור לשר הפנים במתן היתרים. על פי החוק, ניתן להאריך אשרת מטפל מעבר לתקופה הרגילה של חמש שנים בנסיבות מיוחדות, לרבות מטעמים הומניטריים, ללא מתן זכות עצמאית לעובד הזר. בית המשפט מתייחס לפסיקה קודמת שביטלה נוהל המחייב עובדות זרות שילדו בישראל לעזוב את הארץ עם ילדיהן, וציין כי תקופת שהייה מקסימלית של 63 חודשים היא בדרך כלל מידתית. העותרת, שאשרתה הוארכה קודם לכן לפי סעיף 3א(ב), טענה כי קיימים טעמים הומניטריים להארכת אשרתה עוד יותר, אך המשיב הפעיל נוהל אחר הנוגע לעובדות זרות בהריון, אשר לא הביא בחשבון את נסיבותיו ההומניטריות של החולה. בית המשפט פוסק לטובת העותר, וקובע כי על המשיב לאזן בין נסיבותיו ההומניטריות של המטופל לבין שיקולי המדיניות העומדים מאחורי ההליך. התיק יוחזר למשיב על מנת שידון בבקשת העותר מחדש, בהתחשב בפסק הדין המתואר. העתירה מתקבלת, והמשיב נדרש לכסות את הוצאות העותר.