ת"א 40057-05-18

תקציר

השופטת מצאה כי גרסתו של התובע לתאונה הייתה סותרת ולא אמינה, וציינה כי תיאורו של התובע את האירוע לוקה בחוסר בהירות ואינו עולה בקנה אחד עם הרשומות הרפואיות. מהראיות עולה כי פציעתה של התובעת לא התרחשה במהלך העלייה או הירידה וכי מטרתה במעבר בין אוטובוסים לא הייתה לתחבורה. התובעת לא הצליחה להוכיח את נסיבות התאונה, וגרסתה לאירועים לא נתמכה על ידי עדים כלשהם, למרות נוכחותם של מורים ואנשי צוות אחרים באותה עת. השופט הגיע למסקנה כי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. פגיעתו של התובע לא ענתה על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, שכן היא לא הייתה כרוכה בחשיפה לסיכון תעבורתי, ולא ניתן היה לייחס אותה לשימוש בכוח מכני שכן לאוטובוס הייתה מטרה אחת והפגיעה לא הייתה קשורה לתפקודו התחבורתי. ככלל, קבעה השופטת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ודחתה את התביעה, והותירה את שאלת ההוצאות להכרעה במועד מאוחר יותר. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 30.9.2021.