ת"א 27564-11-09

תקציר

פסק הדין דן במקרה הטרגי של תינוק בן יומו שסבל מנזק מוחי עקב זיהום בנגיף ההרפס סימפלקס, שנדבק לכאורה במהלך הלידה. הוריו של התינוק הגישו תביעה נגד בית החולים, טענו לרשלנות רפואית ודרשו פיצוי על הנזקים. עם זאת, השופט פסק לטובת בית החולים הנתבע, וקבע כי הם אינם אחראים לנכות התינוק. פסק הדין מתאר את אופיו של נגיף ההרפס סימפלקס, סוגיו השונים ודרכי ההדבקה השונות, לרבות העברה דרך תעלת הלידה, במהלך ההיריון או לאחר הלידה. הוצגו הסתברויות סטטיסטיות של מקורות ההדבקה השונים, כאשר חוות דעת מומחים מצביעות על כך שהדבקה אימהית במהלך הלידה היא הדרך הנפוצה ביותר. השופט בחן בקפידה את האפשרות להדבקה מצד האם, בהתחשב בהימצאות נוגדנים בגופה למרות היעדר נגעים נראים לעין. נמצא כי האם ככל הנראה נשאה את הנגיף, שכן היו לה רמות נוגדנים גבוהות זמן קצר לאחר הלידה, למרות שבדיקות מאוחרות יותר שנים לאחר מכן לא זיהו נוגדנים אלה. השופט קיבל את חוות דעת המומחה כי רמות הנוגדנים יכולות לרדת עם הזמן אך להישאר נוכחות בגוף. יתר על כן, העיתוי של הופעת הסימפטומים אצל התינוק, בתוך 40 שעות מהלידה, הצביע מאוד על זיהום במהלך הלידה. השופט שקל גם את האפשרות של הדבקה על ידי צוות בית החולים או מתקני בית החולים, אך הגיע למסקנה כי היא אינה סבירה, במיוחד לאור היעדרם של תינוקות נגועים אחרים או אנשי צוות עם נגעים פעילים בתקופה הרלוונטית. בעוד שהיעדר מידע על נהלי הבריאות והתברואה של הצוות נראה מפוקפק, השופט סבר כי אין די ראיות כדי לייחס אחריות לבית החולים. טענות התובעים, שהתבססו על מאמר משנת 1986 המתאר ביטוי מאוחר של הנגיף, לא היו משכנעות דיין כדי לשנות את פסק הדין. בסופו של דבר קבעה השופטת כי מאזן ההסתברויות תומך במסקנה כי התינוק נדבק על ידי האם במהלך הלידה ולא מתוך רשלנות כלשהי מצד הצוות הרפואי או מתקני בית החולים. לפיכך, תביעת הנזיקין נגד בית החולים נדחתה, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות. השופט הכיר בתוצאה הטרגית אך הדגיש כי הראיות אינן תומכות בחיוב הנתבע לשאת בנזקי התובעים.