פש"ר 38355-10-17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תוקפו של מענק רכוש שניתן על ידי חייב, שמאוחר יותר הגיש בקשה לפשיטת רגל. על פי המסגרת הנורמטיבית, מענק בטל אם המעניק פושט רגל בתוך שנתיים עד עשר שנים ממועד ההענקה, אלא אם כן המעניק יכול להוכיח כי למעניק היו אמצעים לפרוע את חובותיו מבלי להזדקק לרכוש שהוענק וכי המענק לא גרע ממצב נכסיו של המעניק. על הקצין הממונה על התיק מוטל הנטל להוכיח את מהות המענק, את לוח הזמנים, את מהות הנכס ואת פשיטת הרגל של המעניק, ולאחר מכן עובר הנטל אל מקבל המענק. במקרה זה, הקצין הצליח לטעון כי יש לראות את המענק בטל. נמצא כי המשיב לא הוכיח כי המעניק היה חדל פירעון בעת מתן המענק, שכן גרסת החייב הצביעה על חובות מהותיים טרם מתן המענק. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת תום הלב של המשיב, בקובעו כי הקשר העסקי בין המשיב לבין המעניק מצביע על ידיעה על קשייה הכספיים של האחרונה. עוד קבע בית המשפט כי התמורה ששולמה עבור הנכס לא הייתה בעלת ערך, שכן היא הייתה נמוכה משמעותית משווי השוק, וחלק גדול ממנה לא שולם בפועל. משכך, פסק בית המשפט לטובת נושא המשרה, והורה למשיבה להשיב לקופת הכינוס סך של 227,125 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד המענק. כן חויב המשיב בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. מאחר והנכס נמכר לצד שלישי, ינוכה הסכום מתמורת המכירה שבידי נושא המשרה.