עת"מ 28058-01-22

תקציר

העתירה דורשת מהמשיבים – מועצה אזורית, המשרד להגנת הסביבה וועדה מקומית של המושב – לפנות פסולת חקלאית שהצטברה במשך שנים מאזור המושב ומאזור המועצה הרחב. המשיבים טענו כי העתירה חסרת שחר, כללית מדי, ויש לדחות אותה מטעמים שיפוטיים ופרוצדורליים, לרבות שתיקתו הנטענת של העותר ושיהוי בלתי סביר. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת העותר. היא קבעה כי על המועצה האזורית, כרשות מקומית, מוטלת חובת זהירות לסילוק מפגעים, לרבות פסולת חקלאית, מתחומה. לא ניתן היה להאציל חובה זו לאחרים, כולל לוועד המושב. בעוד שהעתירה ביקשה תחילה את מעורבותו הישירה של המשרד להגנת הסביבה בפינוי פסולת, בהמשך ביקשה העותרת את המשרד לפקח ולאכוף את חוקי איכות הסביבה נגד המועצה. בית המשפט קיבל את הבקשה המתוקנת והורה למועצה האזורית לפנות פסולת חקלאית מהמושב בתוך חצי שנה, בפיקוח המשרד להגנת הסביבה. כן חויבה המועצה לשלם את הוצאותיו של העותר. פסק הדין חל על המושב בלבד, שכן לעותר אין מעמד בתחומים אחרים. פסק הדין משמש אזהרה לרשויות המקומיות לתעדף אחריות סביבתית, כאשר אילוצים תקציביים אינם נתפסים כתירוץ לגיטימי להזנחה.