ע"פ 17812-12-12

תקציר

מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, שהרשיע שני מערערים בקשירת קשר וגניבה ממעסיק בשני מקרים נפרדים של גניבת חומרי ניקוי ממחסן. האישום הראשון מתייחס למעורבותם של שני המערערים בגניבת 40 שקי אבקת כביסה, ואילו האישום השני מתייחס לחלקו של המערער 1 בגניבת 180 שקי אבקת כביסה, ולחלקו של המערער 2 בסיוע לגניבה באמצעות מתן גישה למלגזה ולמחסנים. בית משפט קמא הרשיע את המערער 1 בגניבה ממעביד ואת המערער 2 בסיוע לעבירה זו באישום השני. המערערים טוענים כי שגה בית משפט קמא בפסק דינו, בערעור על מהימנות דבריו של השותף ועל היעדר ראיות שיתמכו בגרסתו המפלילה. הם גם מערערים על חומרת עונשם. אחת השאלות המשפטיות העולות היא האם ניתן להרשיע את המערער 1 בגניבה ממעביד כאשר המערער 2, העובד, הורשע רק בסיוע וסיוע לעבירה. ערכאת הערעור קובעת כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. עם זאת, היא מוצאת כי מאחר שהעובדה הרלוונטית – היותו עובד – קיימת רק אצל המנחה (המערערת 2), לא ניתן "להשליך" אותה על העבריין העיקרי (המערערת 1). לפיכך, פסק הדין מתקבל באופן חלקי, והמערער 1 מורשע בגניבה רגילה במקום בגניבה ממעביד באישום השני. בהתאם לכך, הורשע המערער 2 גם באישום מופחת של סיוע וסיוע לגניבה. בית המשפט מתערב בעונש, מפחית את תקופת המאסר לעבודות שירות ומוריד את סכומי הקנס. תנאי עבודות השירות נקבעו על ארבעה חודשים למערער 1 וחודשיים וחצי למערער 2, לצד קנסות בסך 3,500 ₪ ו-2,000 ₪ בהתאמה. המאסר על תנאי נותר על כנו, והמערערים נדרשים להתחיל בעבודות שירות ביום 1.12.2013. פסק הדין יישלח לצדדים ולנציב שירות המדינה, כאשר הקנס ישולם בתשלומים עוקבים.