רע"א 4554/24

תקציר

הערעור מתייחס לפרשנות תקנה 2(ב) לתקנות אגרות בית המשפט, הקובעת את שיעור האגרה שיש לשלם בגין הליך הכולל מספר סעדים, שכל אחד מהם כפוף לאגרה אחרת. המדינה טענה כי יש לפרש את התקנה כך שהאגרה הנגבית תיקבע על פי האגרה החלקית הגבוהה יותר שיש לשלם עם תחילת ההליך בגין כל אחד מהסעדים הכלולים בה. המשיבים, לעומת זאת, תמכו בפרשנותו של בית המשפט המחוזי, לפיה האגרה נקבעת לפי מלוא סכום האגרה הגבוה ביותר מבין הסעדים הנתבעים. השופט וילנר קבע כי לשון תקנה 2(ב) ומבנה התקנות בכללותו מכוונים למסקנה כי התקנה הנדונה מתייחסת למלוא סכום האגרה. נמצא כי פרשנות זו משרתת גם מספר תכליות חשובות העומדות ביסוד תקנות האגרות, ובפרט – התכליות המונחות ביסוד הסדרי שכר הטרחה בתביעות לפיצויים בגין נזקי גוף. לפיכך, הוחלט לדחות את הערעור ולקבוע כי שכר הטרחה החל על ההליך ייקבע בהתאם לסכום האגרה המלא הגבוה ביותר מבין הסעדים הנתבעים.