הפ"ב 41899-10-13

תקציר

המשיב טען כי המבקשים מנסים להתחמק מחובות התשלום שלהם על פי פסק הבוררות החלקי וביקש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות, שכן אין עילה תקפה לפי חוק הבוררות. מנגד, טענו המבקשים למספר מקרים של חריגה מסמכות, היעדר הסכם בוררות תקף, פסקי דין המנוגדים לדין המהותי וחשש למשוא פנים מצד הבורר. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. נפסק כי קביעותיו של הבורר ביחס להסכמים שמטרתם ביצוע פסק הבוררות החלקי מצויות בסמכותו, מה גם שהצדדים הסמיכו אותו לערוך דין וחשבון סופי בנוגע לחיובי פסק הבוררות האמור. יתר על כן, המבקשים טענו והציגו ראיות רבות בפני הבורר בסוגיות החשבונאיות, וכעת לא יכלו לטעון כי חרג מסמכותו. בית המשפט דחה גם את טענות המבקשים כי הבורר התעלם במכוון מהדין המהותי, והדגיש כי מחלוקת המבקשים היא בעלת אופי ערעורי יותר, שאינה עילה לביטול. לבסוף, נדחו גם טענות המבקשים בדבר חשש למשוא פנים מצד הבורר, שכן המבקשים לא מחו על המשך הליכי הבוררות למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין עילה תקפה לביטול ודחה את הבקשה, תוך שהוא מאשר גם את פסק הבוררות המשלים ונותן לו תוקף של פסק דין. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב בסך של 25,000 ₪.