ת"א 10423-07-17

תקציר

התובעת, ילידת 1953, נפצעה בקרסול ימין בשנת 2014 במרכול בבעלות חברת שופרסל בע"מ (הנתבעת 1). לאחר מספר חודשים וסדרת טיפולים, נקטעה רגלה מתחת לברך. התובעת הגישה תביעת רשלנות נגד חברת שופרסל בע"מ, מספר מוסדות רפואיים ורופאים שטיפלו בה, לרבות שירותי בריאות כללית (הנתבעת 2) ומדינת ישראל (הנתבעת 3). התביעה נגד חברת שופרסל בע"מ נדחתה מאוחר יותר בהסכמה. יתר הנתבעים טענו כי נזקי התובע נגרמו כתוצאה מסיבוך בעקבות מחלת רקע ולא כתוצאה מרשלנות. בית המשפט קבע את נזקי התובעת, שהסתכמו בסך 2,563,200 ₪, לרבות הפסדי השתכרות, כאב וסבל, סיוע מאחרים, מכשירים רפואיים והוצאות עבור טיפולים רפואיים, ניידות ונסיעות, התאמות דיור, ודחה חלק מבקשות התובעת לפיצוי מחוסר ראיות. השופטת מצאה כי נכותה התפקודית של התובעת דומה לנכות הרפואית שלה, והעריכה אותה בשיעור של 50%. לאחר מכן פנה השופט לסוגיית הפסדי ההשתכרות. התובעת טענה כי התכוונה לעבוד עד גיל 67, אך התאונה גרמה לה לפרוש בגיל 64. הנתבעים טענו כי פרישתה נבעה משחיקה ולא בשל התאונה. השופטת מצאה את עדותה של התובעת בדבר כוונתה להמשיך לעבוד אמינה, אך לא קיבלה את טענתה כי לא ניתן היה להתאים את מקום עבודתה לצרכיה לאחר התאונה. השופטת קבעה כי התובעת לא מיצתה את כל האפשרויות לבחון את העסקתה בבית ספר אחר וכי יכלה להמשיך לעבוד במשרה חלקית עד להגיעה לגיל פרישה של 67. לפיכך, פסק השופט לתובעת פיצוי בגין אובדן השתכרות על בסיס ההפרש בין שכרה טרם התאונה לבין תשלומי הפנסיה שקיבלה מגיל 64 ועד גיל 67. השופטת חישבה גם את הפסדי התובעת עבור כל שנה מהתאונה ועד לשנת 2020, תוך התחשבות בתלושי שכרה ותלושי הפנסיה שלה. בגין כאב וסבל פסקה השופטת לתובעת 400,000 ₪, בהתחשב בשיעור נכותה הרפואית, מהותה והשלכותיה התפקודיות, גילה ופסקי דין קודמים במקרים דומים. באשר לסיוע מאחרים, חילקה השופטת את התקופה שחלפה מאז התאונה לשניים: חמשת החודשים הראשונים לאחר התאונה, שבמהלכם נזקק התובע לסיוע מוגבר, והתקופה מיולי 2015 ועד היום. השופטת פסקה 20,000 ₪ לתקופה הראשונה ו-200,000 ₪ לתקופה השנייה, בהתבסס על עדותה של התובעת ושל בני משפחתה. עבור העתיד פסק השופט 585,142 שקל, המחושבים על בסיס חודשי של 3,780 שקל עד תום תוחלת החיים של התובע. לאחר מכן דנה השופטת בבקשת התובע לפיצוי עבור מכשור רפואי. השופטת קיבלה את בקשת התובעת לפיצוי עבור תותבת מודולרית, כיסא גלגלים ומיטה חשמלית, ופסקה לה 113,515 ₪ בגין פריטים אלה, בהתבסס על המלצות המומחה שלה וההוצאות שנגרמו לה בפועל. השופטת דחתה את בקשת התובע לפיצוי עבור תותבת לסביבה רטובה, כיסא מקלחת ומכשירים רפואיים עתידיים, שכן התובעת לא ניסתה להשיגם דרך קופת החולים, ולא הובאה כל ראיה לעלותם. בגין ניידות ונסיעות, פסקה השופטת לתובעת 185,000 ₪ בגין הוצאות עבר, לרבות התאמת רישיון נהיגה ורכישת רכב, ו-208,979 ₪ בגין הוצאות חודשיות עתידיות. באשר להתאמות דיור, פסקה השופטת לתובע 60,000 ₪, בהתחשב בהוצאות שנגרמו עד כה ובאפשרות למעבר עתידי. לבסוף, עבור טיפולים רפואיים ופרא-רפואיים, פסקה השופטת לתובעת 200,000 ₪, בהתבסס על המלצות המומחה מטעמה, הטיפולים שקיבלה, וחובתה לצמצם את הנזק באמצעות גישה לטיפולים דרך קופת החולים. סך הפיצויים שנפסקו לתובע הסתכם ב-640,800 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%. השופט ציין כי סכום זה מותנה בקביעת החבות.