בר"ע 22-11-19

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור על החלטת ועדת הערר, שקבעה כי המבקש, שסבל מספר נכויות פיזיות, לא איבד יותר מ-50% מכושר ההשתכרות שלו. המבקש טען כי הוועדה לא שקלה את מצבו הנפשי ואת ההשפעה המצטברת של נכויותיו. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את החלטת הוועדה, וקבע כי היא מנומקת היטב ומבוססת על נסיבותיו האישיות של המבקש. עוד ציין בית המשפט כי על הוועדה, כגוף מומחה, הוטל להעריך את השפעת המוגבלות על יכולתו של אדם לעבוד וכי אין להקל ראש בהחלטותיה בעניין זה. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה. עם זאת, גם בית הדין הארצי לעבודה דחה בקשה זו, וקבע כי הוועדה שקלה את מכלול טענותיו ונסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצבו הנפשי, אופי מוגבלותו וגילו בעת שנגרמו לו המוגבלות. בית המשפט הדגיש את תפקידה של הוועדה כגוף מומחה בהערכת השלכות תפקודיות של מוגבלות ולא מצא עילה להתערב בשיקול דעתה. בנוסף, ציין בית המשפט כי החלטת הוועדה לא הייתה שרירותית או בלתי סבירה וכי המשרות המוצעות מתאימות בהתחשב ביכולותיו של המבקש. לבסוף, דחה בית המשפט את טענותיו הכלליות של המבקש כנגד התנהלותן של ועדות הנכות, וקבע כי הן מקצועיות וחוקיות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והחלטתה המקורית של ועדת הערר אושרה.