פש"ר 27563-08-14

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת החייבים, ומאשר כי פקעה זכותם בקרקע שהוקצתה. לחייבים ניתנה זכות מותנית בעיזבון, שהייתה תלויה בכך שיבנו בית על הקרקע בתוך שלוש שנים. תנאי זה לא התקיים, מה שהוביל לשלילת זכויותיהם. גם אם הזכות לא פקעה, הרשות ביטלה את ההקצאה כדין בשל הפרה יסודית של ההסכם על ידי החייב. ההפרה כללה אי ניצול הקרקע למגורים ולחקלאות במסגרת הזמן שנקבעה. בנוסף, פסק הדין מדגיש כי תעודות הזכויות המונפקות אינן מקנות זכויות מוחלטות לחייבים, וכל הסתמכות עליהן של צדדים שלישיים אינה גוברת על אופיין המותנה של זכויות החייב. עוד מבהיר בית המשפט כי בקשות הסוכנות מהחייב אינן מאריכות את תנאי ההסכם המקורי. כמו כן, פסק הדין דן בעקרונות הקצאת קרקעות ישראל, תוך שימת דגש על אופיין המצומצם ועל הצורך בחלוקה הוגנת. היא מדגישה את אופיים המותנה של הסכמי הקצאת מקרקעין ואת חשיבות קיום התנאים והתכליות של הסכמים אלה. המבקשים חויבו לשלם לרשות הוצאות בסך 20,000 ₪.