עש"מ 7792/02

תקציר

המדינה וההגנה לא הסכימו על תוצאתו של הליך משמעתי נגד עובד מדינה שהואשם בהתנהגות בלתי הולמת. התביעה חזרה בה מהאישום לאחר שהנאשם השיב, מה שהוביל את בית הדין המשמעתי לדחות את התביעה. ההגנה עתרה לזיכוי, תוך הסתמכות על תקנה 15 לתקנות המשמעת, שלטענת ההגנה יש לפרש אותה כדרישה לזיכוי במקרים כאלה. עם זאת, המדינה טענה כי התקנה מסמיכה את בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולבטל את האישום מבלי לזכות את הנאשם, דבר שהיה ראוי במקרה זה. בית הדין הסכים עם המדינה, והדגיש כי הליכים משמעתיים נבדלים מהליכים פליליים ומטרתם למנוע הישנות של התנהגות בלתי הולמת ולא ענישה. הראיות שהוצגו נגד הנאשם, לרבות הודאתו באשמה, תמכו בהחלטת בית המשפט לדחות את התביעה מבלי לזכות אותו. יתר על כן, בית המשפט הסביר כי טענת "לא אשם" אינה ראויה שכן קיימות ראיות מספיקות להוכחת התנהגותו הפסולה של הנאשם. לבסוף, ציין בית המשפט כי ביטול האישום משמעותו סיום העניין, והפיג את החשש לסיכון כפול. נוכח הראיות ואופי ההליך המשמעתי, הערעור נדחה, והחלטת בית הדין לדחות את התביעה התקבלה.