ע"ו 11686-04-15

תקציר

המערער, כיום כבן 72, היה בעל היסטוריה של בעיות בברך שמאל וקיבל הכרה בנכות הולכת וגדלה מהמדינה לאורך השנים. עם זאת, בקשותיו החוזרות ונשנות לקשור בין בעיותיו בברכו הימנית לבין הנכות המוכרת של ברכו השמאלית נדחו על ידי ועדות רפואיות בשנים 1996, 2004, 2006 ו-2007. המערער המשיך לא להירתע והגיש בקשה נוספת בשנת 2014, תוך שהוא מביא ראיות חדשות. הוועדות הנמוכות דחו את בקשתו, והוועדה הרפואית העליונה אישרה את החלטתן לאחר דיון שנערך ב-2015. המערער טען כי הוועדות התעלמו מהראיות שהוגשו על ידו והיה עליהן לנמק טוב יותר את נימוקיהן. עוד טען כי הראיות החדשות, לרבות חוות דעת של כמה רופאים, מצדיקות בחינה מחודשת של עניינו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הראיות שהוצגו אינן חדשות ורק חזר על טענות קודמות. זאת ועוד, נטל ההוכחה היה מוטל על המערער, וחוות הדעת של רופאיו לא היוו אסכולה כללית ולא נתמכה במחקרים מדעיים משכנעים. בית המשפט הדגיש כי טענת המערער בדבר קשר סיבתי בין ברכיו הימנית להשמאלית אינה נתמכת בתיק הרפואי שלו. לבסוף, אישר בית המשפט כי החלטת הוועדה הרפואית העליונה היא שיקול דעת רפואי מקצועי שבסמכותה. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 3,500 ₪.