בש"פ 5868/14

תקציר

הערעור מתייחס לצו פיקוח שהוטל על המערער מכוח חוק הגנת הציבור מפני עבירות מין, בעקבות הרשעתו בשורה של מעשים מגונים שלא בהסכמה בבן משפחה קטין. המערער מערער על התנאי המחייב אותו לשהות בנוכחות בגיר נוסף כאשר שהה עם בתו הביולוגית במשך שנה, בטענה כי הוא אינו מידתי ונעדר קשר מהותי להערכת המסוכנות. על בית המשפט מוטלת המשימה לקבוע את נאותותו של תנאי זה. הערכת המסוכנות ניתחה את אישיותו של המערער ואת הסיכונים הפוטנציאליים, אך בעיקר לא הצביעה על סכנה כלשהי הנשקפת לבתו הצעירה. היא גם לא התייחסה לנטיות פדופיליות או לבעיות שעלולות להוביל לסכנה כזו, למרות שהעבירות הקודמות בוצעו כלפי קטין מבוגר. בהיעדר כל התייחסות או הסבר מפורשים המצדיקים את הגבלת הזמן של המערער עם בתו, ובהתחשב בהשפעה המשמעותית שיש לצווים אלה על זכויות הפרט, מגיע בית המשפט למסקנה כי התנאי אינו מוצדק. משכך, מבטל בית המשפט את התנאי האוסר על המערער לשהות לבד עם בתו הביולוגית, תוך קיום יתר המגבלות עליהן הסכים המערער. תוצאה זו מושגת חרף הימנעותו של המערער מהתייצבות לבחינת הערכת הסיכונים, בחירה המחזקת בדרך כלל את מסקנות ההערכה. אלא שבמקרה זה התנאי נעדר כל בסיס בהערכה או בהמלצה, ולכן אינו יכול לעמוד.