ע"פ 2724/17

תקציר

פסק דינו של השופט אלרון בתיק זה מתמקד בכוונתו הנפשית של המערער בביצוע העבירות המפורטות בכתב האישום. המערער טען תחילה כי הוא רק "קוף" או "איש קש" בפרשה, אך בית המשפט דחה טענה זו, ובמקום זאת מצא אותו כשותף ביודעין למזימה פלילית להונות את רשויות המס. היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירות שביצע המערער לפי חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה מחייב מעשה בכוונה להתחמק מתשלום מס, שבית המשפט קבע היטב כי היה קיים בעניינו של המערער. ראיה מרכזית לכך הוצגה בהודעתו של המערער עצמו במשטרה, שם הודה חלקית בהוצאת חשבוניות כוזבות. בית המשפט העדיף את עדותו של יהודה אסייג, שתיאר את חלקו הפעיל של המערער בתוכנית הפלילית, על פני טענותיו של המערער כי הוא רק נוצל על ידי אדם אחר, יניב. משכך, קבע בית המשפט כי מעשיו של המערער לא היו של איש קש תמים אלא של שותף מודע למזימה הפלילית. ראיות נוספות התומכות בגרסתו של אסייג לאירועים הגיעו מעדים נוספים, בהם לימור מור-יוסף, יורם חרפק ועליזה אהרון, אשר אישרו כולם את ידיעתו של המערער והוצאת חשבוניות כוזבות. בית המשפט שקל גם את רווחיו של המערער מהפעילות העבריינית, שהצביעו על סכום גבוה יותר ממה שתבע המערער, וכן את רכישת הרכב היקר בעודו נתון תחת מגבלות כספיות, דבר הממחיש עוד יותר את אשמתו. ככלל, מצא בית המשפט כי למערער הייתה כוונה נפשית נדרשת והוא נטל חלק פעיל בעבירות, ועל כן נדחה ערעורו על הכרעת הדין. חלקה השני של טענת המערער נגע לעונשו, שלדעתו היה צריך להיות קל יותר בהשוואה לעונשם של עבריינים אחרים במזימה. עם זאת, בית המשפט ציין כי אותם אנשים הודו באשמה והביעו חרטה, דבר שהשפיע באופן משמעותי על גזר דינם. בית המשפט שקל גם את רמות החומרה השונות של העבירות שביצע כל אדם, ומצא כי תפקידו של המערער היה מהותי ומצדיק את עונשו. חלוף הזמן ומעצר הבית של המערער נלקחו בחשבון, אך עברו הפלילי ומצבו הבריאותי לא נחשבו כסיבות מספיקות להקלה נוספת. באשר למצבו הבריאותי של המערער, בחן בית המשפט חוות דעת רפואיות ומצא כי מאסרו לא צפוי להפחית את תוחלת חייו, וכי שירות בתי הסוהר יכול להעניק לו טיפול רפואי הולם. לפיכך, גם בקשתו להקלה בנימוקים אלה נדחתה. השופט אלרון הגיע למסקנה כי עונש חמש שנות המאסר היה מוצדק, בהתחשב בחומרת העבירות ובנזק הכלכלי שנגרם לאוצר המדינה. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת המערער לבטל את הקנס שהוטל עליו בשל מצבו הכלכלי הקשה לכאורה, במיוחד נוכח הנזק הרב שגרם למדינה. לפיכך, הן ערעורי המערער והן ערעורי המשיב נדחו, ופסק הדין המקורי וגזר הדין נשמרו. השופט שהם והשופטת ברון הסכימו עם החלטתו של השופט אלרון.