בר"מ 2948/17

תקציר

התיק נסוב סביב בקשתו של תושב יהודה ושומרון, הנשוי לאזרחית ישראלית, לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בקשתו של המבקש, בעל עבר פלילי עשיר משנת 1998, נדחתה פעמים רבות מטעמים ביטחוניים. הוא טען כי נשקפת סכנה לחייו בשטחים בשל שיתוף הפעולה שלו עם ישראל. לאחר מכן פנה המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה למתן צו ביניים שיעצור את גירושו מישראל במסגרת הליך הערעור. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתו, בנימוק של עברו הפלילי והיעדר ראיות חדשות התומכות בטענותיו בדבר מסוכנות. המבקש פנה לבית המשפט העליון, שדחה אף הוא את בקשתו למתן רשות ערעור, ואישר את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. השופטים קבעו כי ערעורו של המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים הוגש באיחור משמעותי, וטענותיו חסרות שחר. יתר על כן, הם הסכימו עם טענת המשיב כי ניתן היה להעריך את מסוכנותו של המבקש על ידי הוועדה המתאימה, והימנעותו מכך מצדיקה את דחיית תביעתו. בפסק הדין הודגש כי התעלמותו השיטתית של המבקש מהחלטות שיפוטיות והרשעתו הפלילית האחרונה בשנת 2015 החלישו עוד יותר את עניינו. בסופו של דבר קבע בית המשפט העליון כי אין עילה למתן צו הביניים, הותיר את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים על כנה ודחה את הבקשה ללא קנסות כספיים.