ת"פ 60094-06-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק הדין ת"פ 60094-06-25 מדינת ישראל נ' אשד ואח'** **א. מבוא והמסגרת הנורמטיבית:** פסק הדין עוסק במקרה בו שני שוטרים, איתן אשד (להלן: הנאשם 1) וצח דנינו (להלן: הנאשם 2), הואשמו בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 382(א) ו-380 לחוק העונשין. כתב האישום מייחס להם שימוש מופרז בכוח כלפי עצור, עאמר מברוכה, במהלך הוצאתו מתא מעצר בתחנת משטרת ראשון לציון, לאחר שהאחרון גרם להצפה בתא. המסגרת הנורמטיבית המרכזית בה עוסק פסק הדין היא סמכותם של שוטרים להשתמש בכוח סביר כלפי עצורים, כפי שמוגדרת בסעיפים 10(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ו-18(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז- 1997. סעיפים אלו קובעים כי ניתן להשתמש בכוח סביר, לרבות אמצעי ריסון, למניעת בריחה, נזק לגוף או לרכוש, או כדי להשליט סדר. נקבע כי השימוש בכוח צריך להיות מידתי, נחוץ, ולא מעבר לנדרש להשגת המטרה, ובפרט, שלא יהיה בו כדי לסכן חיי אדם. בנוסף, פסק הדין מתייחס לסייגי אחריות פלילית הרלוונטיים, היינו "צידוק" (סעיף 34יג' לחוק העונשין) ו"הגנה עצמית" (סעיף 34י' לחוק העונשין), אך דוחה את תחולתם על המקרה. **ב. גדר המחלוקת והממצאים העובדתיים:** * **האירוע המקדים:** המתלונן, שסובל מסוכרת וזקוק לטיפול רפואי, נדפק על דלת התא וביקש טיפול, אך נטען שסורב. על רקע זה, הוא טיפס על מיטת הקומתיים, שבר מתז מים (ספרינקלר), מה שגרם להצפת התא והפסקת חשמל. בית המשפט מצא כי המתלונן היה במצב של "קריז", אם כי לא מצא את עדותו כמהימנה לחלוטין בשל סתירות רבות. * **הוצאת המתלונן ואזיקתו:** לאחר ההצפה, הוצא המתלונן מהתא, אזוק בידיו, והוצמד לקיר. * **השימוש בכוח:** * **הנאשם 1:** אחז במתלונן בעורפו, בעט ברגליו, חנק אותו באמצעות מגבת, והורידו לרצפה. * **הנאשם 2:** בעט במתלונן שמונה בעיטות בכל חלקי גופו, בעודו שכוב על הרצפה והנאשם 1 ממשיך לחנוק אותו. * **החבלות:** נגרמו למתלונן חבלות יבשות. **ג. ניתוח העקרונות המשפטיים והחידושים:** 1. **פרשנות "כוח סביר" ו"מידתיות":** * **מבחן אובייקטיבי:** פסק הדין מדגיש כי סבירות השימוש בכוח נבחנת על פי נסיבות העניין ובמבחן אובייקטיבי, תוך התחשבות בנתונים שעמדו בפני השוטר בזמן אמת (ע"פ 64/86 אשש, ע"פ 9878/09 מוסא). בית המשפט קבע כי למרות שהנאשמים פעלו מכוח סמכותם להשתמש בכוח (נוכח התנהגות המתלונן), אופן הפעלת הכוח לא היה סביר ומידתי. * **חריגה מהסביר:** התקיפה תועדה במצלמות האבטחה (ת/5), והיא העידה על שימוש באלימות שחורגת מהנדרש. בית המשפט התייחס בהרחבה לתיעוד, תוך ניתוח שלבי האירוע והפנה למקומות ספציפיים בסרטון. * **הדגשת ההפרדה בין התנהגות קודמת לשימוש בכוח:** פסק הדין מבחין בין התנהגותו הפרובוקטיבית של המתלונן *לפני* שהוצא מהתא, לבין האלימות שהופעלה *לאחר* שהוצא, נאזק, ולמרות נוכחותם של שוטרים רבים. החוקרת גרינבלט אישרה כי יש להבחין בין התנהלותו הקודמת של המתלונן לבין האירוע הספציפי. * **"כוח סביר" כמניעה מול הגנה:** בית המשפט דחה את טענת הנאשמים כי פעלו מתוך "חשש סביר" או "מסוכנות מוכחת". הנאשם 1 טען כי הפעיל כוח כמניעה, על סמך תחושה סובייקטיבית של מסוכנות, וזה נדחה כלא מתיישב עם נסיבות האירוע (המתלונן אזוק, שוטרים רבים במקום). גם הנאשם 2 טען לשימוש בכוח סביר כדי להשליט סדר, אך בית המשפט מצא שהבעיטות לא היו סבירות. * **התייחסות להנחיית פרקליט המדינה 1.16:** הנאשמים טענו כי היה מקום להעמידם לדין משמעתי בלבד, ולא פלילי, בהתאם להנחיית פרקליט המדינה. בית המשפט דחה טענה זו, לאחר שבחן את שיקולי ההנחיה (חריגה משמעותית מהסביר, שימוש בכוח כלפי מי שבמשמורת חוקית, אופי התעמרותי/מבזה/משפיל). בית המשפט קבע כי חרף הלחץ והפרובוקציה מצד המתלונן, האלימות שהופעלה הייתה מופרזת וחורגת מגבולות הסבירות, באופן שמצדיק העמדה לדין פלילי. 2. **מהימנות העדים ומשקל הראיות:** * **המתלונן:** בית המשפט מצא את עדותו של המתלונן כלא מהימנה, על רקע סתירות רבות, בעיקר בנוגע לשימוש בסמים ואלכוהול, וכן בנוגע לפרטי התקיפה. עם זאת, בית המשפט נתן משקל לגרסתו כאשר היא נתמכת בראיות אובייקטיביות, כמו סרטון האבטחה והמסמכים הרפואיים. * **סרטון האבטחה (ת/5):** הוגדר כ"ראיית הזהב" של התביעה, והיה ראיה מרכזית בפסק הדין. בית המשפט עשה שימוש נרחב בסרטון כדי לבחון את טענות הצדדים ואת התנהלות הנאשמים. * **עדות השוטרים פלח ופינטו:** בית המשפט מצא את עדותם של עדי התביעה (שוטרים שהיו נוכחים באירוע) כי מהימנות. שוטר פלח הביע דעתו כי השימוש בכוח לא היה סביר, ושוטר פינטו תיאר את התנהגות הנאשם 1 כ"לא הולמת" ואת התנהגות הנאשם 2 כ"לא תקינה". עדותם תמכה בגרסת התביעה והיוותה ראיה חיזוקית חשובה. * **עדות השוטר ברולין (עד הגנה):** בית המשפט דחה את עדותו, וקבע כי מדובר בעד "בעל זיכרון סלקטיבי, מצמצם, מגונן", אשר נטה לצמצם את חומרת האירועים ולהתרחק מהזירה. * **גרסאות הנאשמים:** בית המשפט דחה את גרסאותיהם של שני הנאשמים, מצא אותן כלא מהימנות, מלאות סתירות, לא הגיוניות, וכבושות. הנאשם 1 שינה את גרסתו לאורך החקירות, וגרסתו המאוחרת על "מסוכנות מוכחת" נדחתה. הנאשם 2 גם הוא סתר עצמו בנקודות מהותיות. * **מומחיות ההגנה (רפ"ק עידן):** בית המשפט דחה את טענת ההגנה כי יש צורך בעד מומחה משטרתי כדי לקבוע האם השימוש בכוח היה סביר. בית המשפט קבע כי סמכות זו נתונה לו, והוא בחן את העדויות והראיות. בנוסף, בית המשפט מתח ביקורת על עדותו של רפ"ק עידן, קבע כי אינו מקבל את מומחיותו, וכי הוא ניסה להיכנס לנעלי בית המשפט. 3. **חידושים ואספקטים נוספים:** * **השפעת "קריז" ותנאי לחץ:** בית המשפט הכיר בכך שהאירוע התרחש תחת לחץ, לאחר התפרעות המתלונן, ובתנאי תאורה קשים (הצפה, הפסקת חשמל). עם זאת, הכיר בכך שאין בכך כדי להצדיק שימוש מופרז בכוח. * **יחס בין "כוח סביר" להגנות (צידוק/הגנה עצמית):** בית המשפט בחן לעומק את תנאי ההגנות הללו ודחה את תחולתן. נקבע כי גם אם המעצר היה חוקי והמטרה (חיפוש) היתה כדין, לא התקיים יחס סביר בין הסיכון למידת הכוח שהופעל, ולא הייתה נחיצות מיידית לאלימות המופרזת. * **העמדה לדין פלילי לעומת משמעתי:** בית המשפט דחה את טענת ההגנה כי היה מקום להעמדה לדין משמעתי בלבד. בית המשפט קבע כי שימוש מופרז בכוח, במיוחד כלפי עצור אזוק, מהווה עילה להעמדה לדין פלילי. * **אחריות בצוותא:** בית המשפט קבע כי הנאשמים פעלו "בצוותא חדא", כאשר חלקו של כל אחד הוכח, ואין צורך שחלקם יהיה שווה. * **מסקנה – אלימות לשמה:** בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי האלימות שהופעלה הייתה "אלימות לשמה, שלא לצורך, בנסיבות האירוע", והרשיע את הנאשמים בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא. **ד. ביקורת והערות:** * **התמודדות עם ראיות סותרות:** פסק הדין מדגים את המורכבות בהתמודדות עם ראיות סותרות, במיוחד כאשר מדובר בעדותו של המתלונן, אשר נמצאה כלא מהימנה אך חלקים ממנה נתמכו בראיות אחרות. בית המשפט נקט בגישה זהירה, וקיבל את עדותו רק כאשר נתמכה בראיות חזקות. * **חשיבות התיעוד:** סרטון האבטחה היה קריטי בקביעת הממצאים העובדתיים ובהכרעת הדין. הוא שימש ככלי מרכזי להפרכת גרסאות הנאשמים ולחיזוק ראיות התביעה. * **יישום עקרונות הצדק הפלילי:** בית המשפט עמד על האיזון בין הצורך להגן על עבודתם הקשה של שוטרים לבין הצורך לשמור על זכויות האזרח, גם במצבים מורכבים. המסקנה כי "אלימות לשמה" הופעלה, מצביעה על כך שהגבולות הללו נחצו. * **"חידוש" משפטי:** לא נראה כי פסק הדין מציג חידוש משפטי פורץ דרך, אלא הוא מיישם ומדגיש עקרונות משפטיים קיימים הנוגעים לשימוש בכוח על ידי שוטרים, אחריות פלילית, ומשקל ראיות. ההדגשה על הניתוח המדוקדק של התיעוד החזותי, וההתייחסות המפורטת לעדויות השונות, מהווים חלק מהותי מהפסיקה. **לסיכום,** פסק הדין מהווה דוגמה ליישום קפדני של העקרונות המשפטיים הנוגעים לשימוש בכוח על ידי שוטרים. הוא מדגיש את חשיבות המידתיות, הסבירות, והצורך להתבסס על ראיות אובייקטיביות, וקובע כי גם בנסיבות לחוצות ומורכבות, קיימת אחריות פלילית לשימוש מופרז בכוח, המהווה תקיפה.