עע"מ 2820/13

תקציר

ערעורו של המערער נדחה בנימוק שחוק חופש המידע אינו מקנה זכות עיון בפרטיהם האישיים של זוכים בתיקי הוצאה לפועל, תוך שימת דגש על הגנת הפרטיות על פני הצורך במידע. בית המשפט הכיר בחשיבותו של חופש המידע אך הדגיש את מגבלותיו כאשר הפרטיות מונחת על כף המאזניים, כפי שנקבע בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע, האוסר באופן קטגורי על גילוי מידע הפוגע בפרטיות. חרף ניסיונות שונים של המערער לצמצם את היקף בקשתו, בחיפוש אחר פרטים למחקר בנושא "ייצוג זוכים בהוצאה לפועל", מצא בית המשפט כי חשיפת המידע האישי המבוקש תפגע בפרטיות ללא עניין ציבורי מוצדק. ההחלטה איזנה בין האינטרס של המערערת לבין ההשלכות המשמעותיות של הנטל והפרטיות על המעורבים בהליכי הוצאה לפועל, מה גם שהמידע נוגע לתיקים בעלי השלכות כלכליות על הצדדים המעורבים. בעוד שהיה שיקול של מסירת מידע חלקי על ידי ביצוע השמטות או שינויים, בית המשפט מצא זאת בלתי מעשי, בהתחשב בהיקף הרחב ובעלויות הפוטנציאליות הנוגעות להקצאת המשאבים. טענת המערער כי המידע היה חלק מ"מאגר מידע פתוח" נדחתה, שכן מידע בהליכי הוצאה לפועל הוא מידע מובחן ומוגן, להבדיל מהחלטות שיפוטיות פומביות. משכך, הורה בית המשפט למערערת לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים, והדגיש כי בקשות מידע כה נרחבות אינן עולות בקנה אחד עם כוונת החוק, במיוחד בהתחשב במניעים מסחריים אפשריים להשגת נתונים אלה. שני השופטים עמית והמשנה לנשיאה נאור הסכימו עם הכרעת הדין, וקבעו כי הנטל על הפרטיות והלוגיסטיקה אינו מצדיק עומס מופרז על משאבי הרשות הציבורית.