ה"פ 19036-09-16

תקציר

סלע המחלוקת במקרה זה הוא פרשנותו של ההסכם השני בין הצדדים, ובפרט האם הסכם זה ביטל הסכם קודם וסקיצה נלווית שקבעה את המרחק המינימלי מגדר להצבת בתים על חלקת אדמה בקשמירו, או שמא הסקיצה הראשונה עדיין חלה. המבקשים טענו כי ההסכם הראשון והתשריט הראשון צריכים להישאר בתוקפם, ואילו המשיבים טענו כי ההסכם השני גובר עליהם, ומעניק לכל צד את החופש לבנות על חלקותיו כראות עיניו ללא כל מגבלות מרחק, מלבד אלה המוכתבות בחוק. השופטת פתחה בהתוויית עקרונות פרשנות החוזה, הנשענים בעיקר על כוונתם המשותפת של הצדדים בעת כריתת החוזה, כפי שעולה מלשון החוזה ומנסיבות המקרה. במקרה זה, לשונו הברורה והמפורשת של ההסכם השני, אשר קבע כי הסכמים קודמים בוטלו וכי כל צד יכול לבנות על חלקתו ללא הסכמת הצד השני, רמזה מאוד כי פרשנותם של המשיבים נכונה. השופטת הוסיפה והצדיקה פרשנות זו בניתוח היחסים הפנימיים בין סעיפיו השונים של ההסכם השני, ומצאה כי הם תומכים באופן עקבי בעמדת המשיבים. נסיבות חיצוניות סביב כריתת ההסכם השני, לרבות התנהלות הצדדים והתקשרויותיהם, נשקלו אף הן, אך לא הניעו את השופט לכיוון פרשנותם של המבקשים. בנוסף, לא שכנעה השופטת את טענות המבקשים בדבר היעדר היגיון כלכלי בהסכם השני ובסוגיות מקדמיות שהעלו המשיבים, לרבות מכירת הזכויות במקרקעין ועיתוי הגשת התביעה. בסופו של דבר פסק השופט לטובת המשיבים, דחה את התביעה והורה למבקשים לכסות את הוצאות המשיבים ואת שכר טרחת עורך דינם.