ת"א 15862-04-18

תקציר

במרכזה של המחלוקת הסכם שכירות שנחתם בין התובעת (המשכיר) לבין הנתבעים (השוכרים) לתקופה של שנה, עם אופציה להארכה בשנה נוספת. השוכרים לא עמדו בתשלומי שכר הדירה במועד, מה שגרם לבעל הבית לשלוח מכתב התראה ולאחר מכן להגיש תביעת פינוי. בית המשפט הורה לדיירים לפנות את הדירה ולשלם שכר טרחת עורך דין. התביעה הנוכחית מבקשת לבסס את חבות השוכרים בגין דמי שכירות וחובות אחרים שנצברו במהלך תקופת השכירות. השופט משרטט בקפדנות את האירועים הכרונולוגיים ואת העובדות הרלוונטיות. הסכם השכירות המקורי נחתם בין התובעת לבין הנתבעת שילה, כאשר יעקב משמש כערב. שילה חתמה על נספח למימוש האופציה להארכת חוזה השכירות בשנה נוספת. עם זאת, תקופת השכירות שלאחר מכן, מינואר 2017 ועד לפינוי הדירה באפריל 2018, הייתה אך ורק בין התובע לבין יעקב, שכן שילה לא חתם על הארכה כלשהי. השופטת קובעת כי הנתבעים אחראים ביחד ולחוד לכל חובות שנצברו בתקופת השכירות המקורית ובתקופת האופציה הראשונה, עד דצמבר 2016. עם זאת, בתקופה שבין ינואר 2017 לאפריל 2018, רק יעקב נושא באחריות שכן הוא שכר את הדירה לבדו. טענת התובעת כי שילה אחראית גם לתקופה זו נדחית. באשר לתשלומי שכר הדירה, השופט קובע כי הנתבעים שילמו חלק ניכר מדמי השכירות לשנת 2016, והותירו חוב של 7,200 שקל. בתקופה שבין ינואר 2017 לאפריל 2018 יעקב חייב 58,400 שקל דמי שכירות. בהתייחסה לסוגיית הפיצוי המוסכם, קובעת השופטת כי התובעת אינה זכאית לפיצוי שנקבע בהסכם השכירות המקורי לשנת 2016 מאז תוקנה ההפרה באמצעות חתימה על נספח שני. עם זאת, יעקב מחויב לשלם לתובע פיצוי מוסכם בסך 15,000 ₪ בגין הפרת תנאי הנספח השני. השופט בוחן את טענות הצדדים בנוגע לחובות נוספים, בהם אגרת ועד בית, ארנונה, חוב אספקת גז וחוב מים. תביעת התובע לדמי ועד בית נדחית מחוסר ראיות מספיקות. יעקב אחראי לארנונה בסך 3,768.30 ₪ ולחוב מים בסך 878.90 ₪ נכון למועד הפינוי. בסיכומו של דבר, הנתבעים נדרשים לשלם לתובע סך של 7,412 ₪ ביחד ולחוד, המייצגים את יתרת חוב דמי השכירות לשנת 2016. בנוסף, על יעקב לשלם לתובע 63,064 ₪, הכוללים את חוב שכר הדירה, הארנונה וחוב המים לתקופה שבין 2017 ל-2018. יעקב אחראי גם להוצאות המשפט ולשכר טרחת עורך הדין של התובע, בסך 7,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.