סע"ש 31940-05-20

תקציר

פסק דין זה דן באותנטיות ובלגיטימיות של חוזה עבודה בדפוס העסקה מורכב בו מעורבים מספר גורמים. בית הדין מבקש לזהות את יחסי עובד-מעביד אמיתיים, תוך התמקדות בבחינה המהותית של ההתקשרות בין הצדדים. יודגש כי זהות המעסיק לא צריכה להיקבע על סמך מבחנים פורמליסטיים או הגדרות הצדדים, אלא על סמך הערכת האותנטיות והלגיטימיות של החוזה. התובע, שעסק בניקיון ופינוי פסולת, טען כי ר.ג.א הייתה מעסיקתו בפועל, בעוד האחרון ניסה להתנער מקשר זה. בית הדין מצא כי ר.ג.א אכן העסיקה את התובע לאורך כל תקופת עבודתו וכי ההתקשרות עם קבלני המשנה הייתה פיקטיבית ונועדה להתחמק מחובותיה של ר.ג.א כמעסיקה. לפיכך, הכיר בית הדין ביחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין ר.ג.א. בית הדין דן גם בתחולת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם והגיע למסקנה כי ר.ג.א. השתמשה באופן מלאכותי בהעסקה עקיפה כדי להתחמק מאחריותה הישירה. צוין כי העירייה לא הייתה מעסיקה משותפת של התובעת. בהתייחסו ללגיטימיות של דפוס ההעסקה, בחן בית הדין האם ההסדר בין ר.ג.א לעירייה מתחמק מדיני העבודה ומצא כי מדובר במיקור חוץ של ממש של תפקידים. עם זאת, העירייה נשאה באחריות לכך שלא פיקחה ביעילות על עבודתו של התובע כנדרש באכיפה מוגברת של דיני העבודה, למרות שלא התקיימו עמו יחסי עובד-מעביד ישירים. בית המשפט פירט את החבויות האזרחיות של העירייה ור.ג.ע. כלפי התובע, לרבות פיצויי פיטורים שלא שולמו, הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין, משכורת אחרונה, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה והפרשות שונות. ר.ג.א הייתה אחראית גם לפצות את התובע בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, תלושי שכר חסרים או פגומים ופיטורים שלא כדין. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע 68,082 ₪ ביחד ולחוד, ובנוסף חויבה ר.ג.א לשלם 137,575 ₪. בית המשפט לא פסק להלנה פיצויים בשל אופי המחלוקות. כמו כן, חויבו הנתבעים בכיסוי הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך של כ-25,000 ₪.