ע"פ 2130/95
פסק-דין עליון
תקציר
המערערת, יחד עם דודה, הרגו את אשת אביה ושלושת ילדיה בכך שהכו אותם באבנים ובמקלות על רקע סכסוך בין האישה לאב. אחיותיו של המערער צפו במעשה ויידו אבנים לעבר הקורבנות. בבית המשפט המחוזי הורשע המערער בארבעה סעיפי רצח ונידון לארבעה מאסרי עולם. בית המשפט העליון דחה את ערעורה על ההרשעה וגזר הדין. בית המשפט קבע, כי ייצוגן המשותף של המערערת ואחיותיה אינו עולה כדי ניגוד עניינים, שכן הגנתן אינה סותרת זו את זו. למרות שהמערערת פעלה מתוך איומי אביה ודודה, היא לא יכלה לטעון להגנת הצורך שכן הייתה לה הזדמנות לעזוב את המקום ולבקש עזרה. עוד מצא בית המשפט כי המערער תרם בפועל למותם של הקורבנות והייתה לו כוונה להורגם. זאת ועוד, הוראת העונש המופחת לא חלה שכן התנהגותו של המערער חרגה באופן משמעותי מהסבירות. לבסוף, נקבע כי זכות היסוד של המערער למשפט הוגן לא נפגעה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר.
חקיקה מקושרת
ע"פ 2130/95 פאטמה בשיר נ' מדינת ישראל, עליון (25.6.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.