ת"א 30377-02-15

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לסילוק על הסף על יסוד תקופת ההתיישנות לגבי תביעת ביטוח בגין רטיבות בבית. השופט פותח בהתוויית הרציונל העומד מאחורי תקופת ההתיישנות, תוך הדגשת הצורך באיזון בין זכויות התובע, הנתבע והאינטרס הציבורי. הם גם מדגישים את הזכות החוקתית לגישה לערכאות, המחייבת גישה זהירה לפיטורים על הסף בשל חסמים פרוצדורליים. השופט מבחין בין אירוע הנזק לבין היקפו, ומאמץ את העמדה לפיה יש לבחון את תקופת ההתיישנות מיום שהבין המבוטח כי התיקונים שביצע המבטח לא פתרו את הבעיה, במקרה זה, רטיבות בבית המבוטח. השופט מפנה למספר פסקי דין קודמים התומכים בגישה זו. באופן ספציפי, השופט מצטט את הלכת בוכריס, הקובעת כי תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר אדם סביר, לאחר שגילה את הנזק, היה מגיש תביעה. במקרה הנוכחי, לא נמצא די בהזמנת אינסטלטור לתקן את נושא הרטיבות כדי להצביע על תחילתה של תקופת ההתיישנות, שכן לא ניתן היה לצפות מאדם סביר להגיש תביעה בשלב כה מוקדם כאשר התיקונים נמשכים. במקום זאת, הרגע המכריע של תקופת ההתיישנות נחשב כאשר התובעים קיבלו תוכנית שיקום לביתם, תוך הכרה בכך שהבעיה לא נפתרה. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף בעילה של התיישנות נדחית, והנתבעים חויבו לשלם לתובעים 2,000 ₪ הוצאות תגובה. השופט מסיים בקביעת מועד קדם משפט ומחייב את המזכירות למסור העתקים מההחלטה לשני הצדדים.